גדסי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובענה דנן מכוונת כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, וזאת מן הטעם של "בעלות ברכב" וכן מחמת "הכנסות מעבודה".

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

התובעת, ילידת שנת 1952 היא גמלאית של משטרת ישראל ועובדת במשרה חלקית בעירית רעננה.

התובעת היא אם חד הורית לשתי בנות שנולדו במז"ט ביום 27/9/10 וביום 14/11/11.

ביום 27/3/12 התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה.

ביום 18/4/12 נמסרה לתובעת הודעה כי תביעתה נדחתה על פי סעיף 9א (א) (ב) לחוק הבטחת הכנסה בגין בעלותה על רכב, וכי לא נבדקו שאר תנאי הזכאות.

נדמה כי התובעת הגישה תביעה נוספת לגמלת הבטחת הכנסה (אשר אינה בפני), שכן ביום 15/11/12 נשלחה לתובעת הודעה כי תביעתה מיום 31/10/12 נדחתה לפי סעיף 7 (ב) לחוק הבטחת הכנסה בגין הכנסותיה מפנסיה, שכר עבודה וחסכונות בנק.

טענות התובעת

לטענת התובעת, היא מתקשה מאוד לפרנס בגפה את שתי בנותיה, אשר נולדו לה בזו אחר זו, כשהיא בגיל מבוגר יחסית (58-59). לטענתה הפנסיה שלה מהמשטרה עומדת על כ- 2,600 ₪ (לאחר ניכוי הלוואות בתלוש), והכנסותיה מעבודה בעירית רעננה עומדות על כ- 2800 ₪. לדבריה, עליה לעמוד בתשלום החזרי הלוואות והיא מתקשה מאוד לכלכל את בנותיה.

התובעת טוענת כי לא היה מקום לשלול ממנה את הגמלה בגין בעלותה ברכב משום שבעקבות לידת בנותיה היא נאלצה להחליף את הרכב הקטן שהיה ברשותה ולעבור לרכב גדול בעל 4 דלתות, וכי רכשה את הרכב מהיבואן על מנת שתוכל לקבל הלוואה בסך 65,000 לצורך מימון חלק מעסקת הרכישה, ועל מנת לחסוך את הצורך בטיפולים ובתיקונים הכרוכים בשימוש ברכב ישן.

לטענת הנתבע בבעלות התובעת ובשימושה רכב ששוויו נכון לחודש ינואר 2013 היה 78,000 ₪. לטענת הנתבע גם בהתאם לנוסח העדכני של סעיף 9א לאחר התיקון לחוק הבטחת הכנסה, התובעת איננה זכאית לגמלה בגין בעלותה ברכב.

עוד טוען הנתבעת כי גמלתה של התובעת ממשטרת ישראל על פי תלוש השכר עומדת על 3,472 ₪, והכנסתה מעבודה משתנה מדי חודש בהתאם לשעות שהיא מבצעת בפועל. בנוסף, לתובעת חסכון בסך 130,000 ₪. סכום אבטחת הכנסה שלו היתה זכאית התובעת כאם חד הורית בחודש 10/12 עומד על 4221 ואילו הכנסתה המשוקללת מהמקורות שמניתי עומדת על 4272 ₪. לנוכח האמור, גם מן הטעם של הכנסות נחשבות התובעת איננה זכאית לגמלה.

הכרעה

אין חולק כי באפריל 2011 התובעת רכשה רכב חדש מסוג סוזוקי, נפח מנוע 1600 שנת יצור 2011 (ראה נ/4). הרכב נרכש באמצעות הלוואה מבנק לאומי והוא משועבד לבנק (לצורך רכישת הרכב התובעת נטלה הלוואה על סך 65,000 ש"ח).

ההחלטה לדחות את התביעה מן הטעם של "בעלות ברכב" התקבלה טרם תיקון סעיף 9 א לחוק הביטוח הלאומי בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"ץ 10662/04 סלאח ואח' נגד המל"ל (פורסם בנבו).

ביום 2/8/12 תוקן חוק הביטוח הלאומי (תיקון 40) באופן שביטל את החזקה שהייתה קבועה בסעיף 9א לחוק, בקבעו כי ככלל, בעלות ברכב לא תהווה טעם לדחיית תביעה להבטחת הכנסה (או להפחתתה) אלא אם מדובר ברכב יקר יחסית.

בתיקון לחוק נקבעו הוראות מעבר, לפיהן יכנס התיקון לתקפו ביום 1/9/12, אך תהיה לו תחולה רטרואקטיבית מסויימת לתקופה שמיום 1/3/12.

נציין, כי בהליך שמתנהל בפני בית הדין הארצי לעבודה (תיק עב"ל 28956-08-11 גבירץ נ' המל"ל) הודיע ב"כ המל"ל כי בעקבות התיקון לחוק הבטחת הכנסה נבחנו תיקים תלויים ועומדים לצורך גיבוש עמדה מחדש. במסגרת זו, נבחן גם התיק דנן, שבו עומד המל"ל על הדחייה. יאמר מיד, כי טרם ניתנה החלטת בית הדין הארצי לעבודה, ביחס לתחולתו הרטרואקטיבית של התיקון לחוק על הליכים תלויים ועומדים.

בנסיבות דנן, נדמה כי אין צורך להמתין להכרעת בית הדין בשאלת התחולה הרטרואקטיבית באשר גם על פי נוסחו של סעיף 9 א לאחר התיקון לחוק, התובעת איננה יכולה להיות זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בגין בעלותה ברכב.