גדייב נ' אילון חברה לביטוח

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 20/7/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב , נסע ביפו העתיקה והבחין באוטובוס מבוטחת הנתבעת כשהוא נוסע לאחור. לטענת התובע, הוא ניסה להסב את תשומת לב הנהג לקיומו על ידי צפירות ואיתותים ,ברם ללא הועיל- האוטובוס המשיך בנסיעה לאחור ופגע ברכבו. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג באוטובוס מבוטחת הנתבעת ומשכך, עליה לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעת, האוטובוס עצר הואיל ורכב לפניו ביצע פניית פרסה והתובע, אשר ככל הנראה לא שמר על מרחק מספיק, פגע בו מאחור. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן הנהג ברכב מבוטחת הנתבעת – מר חליאליה ברכאת אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה ומיקום הרכבים .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

במקרה המונח בפני, שתי העדויות כפי שנשמעו בפני בית המשפט היו מהימנות וקוהרנטיות במידה זהה ולא הוצגה על ידי התובע כל ראייה, מלבד עדותו וזאת, על מנת לתמוך גרסתו.

בהקשר זה אציין כי לא היה בידי התובע להציג בפני בית המשפט ולו את תמונות הנזק לרכבו את תמונות מקום התאונה אשר יכול שהיה בהן בכדי ללמד על הילך התאונה.

זאת ועוד, אציין כי גרסת התובע ולפיה נסע האוטובוס מרחק של כ – 8 מטרים לאחור ופגע ברכבו והכל בשעה שלא הבחין בו לאורך מרחק כה רב, לכאורה אינה עולה עם שורת ההגיון ובמיוחד הואיל והובהר על ידי נהג הנתבעת כי באוטובוס מותקנת מצלמה לאחור.

בנסיבות אלו, כפות המאזניים נותרו מעוינות, התובע לא הרים הנטל להוכיח תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתו של התובע . לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.