גדבאן נ' עטאללה ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 12.11.13. בהתאם לפסק הדין חוייב המבקש, יחד עם אחרים, לשלם למשיב סכום של 23,387 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בכתב התביעה נטען, כי המבקש, יחד עם אחרים, הזמין מהמשיב סחורה (עץ), אשר תמורתה לא שולמה. על פי הנטען, תמורת הסחורה שילם המבקש בשיקים משוכים על חברה בשם א. אל שיראז בע"מ (היא הנתבעת מס' 4), ועל גבי שיקים אלו חתם המבקש כערב.

פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, עליו סירב המבקש לחתום. לאישור זה צורף תצהיר המוסר בדבר סירובו של המבקש לחתום. כן הוצגה אסמכתא המעידה על כך, שניסיונו של המשיב להמציא את כתב התביעה בדואר רשום עם אישור מסירה – לא צלח.

2. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 12.12.13. לטענת המבקש, לא נודע לו על התביעה, ואף על פסק הדין נודע לו בדרך מקרה.

לטענתו, לא קיבל את כתב התביעה ולא סירב לחתום על אישור מסירה. לגופו של עניין, לטענת המבקש, קיים מעשה-בית-דין במחלוקת בינו לבין המשיב, שכן ביום 23.7.13 ניתן פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת א. אלון), לפיו נדחתה התביעה השטרית שהגיש המשיב נגד המבקש, על פי השיקים הנזכרים בכתב התביעה דנן. המבקש הכחיש את חתימתו על השיקים, ובפסק הדין קבע כב' ביהמ"ש, כי יש לדחות את התביעה מאחר ולא הוכחה חתימתו. עוד עולה מפסק הדין, כי המבקש הכחיש קיומה של עיסקה כנטען בינו לבין המשיב, והכחיש קיומו של קשר בינו לבין החברה מושכת השיקים.

3. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, כתב התביעה הומצא לידי המבקש כדין, והוא לא טרח להתגונן מפני התביעה. לשיטת המשיב, אין מעשה-בית-דין, שכן התביעה השטרית נדחתה, אך אין בכך כדי לסתום את הגולל על התביעה החוזית, המבוססת על עיסקת היסוד.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להורות על ביטול פסק הדין.

ראשית, אני סבורה כי יש לקבל את הטענה, שכתב התביעה לא הומצא כדין לידי המבקש. פסק הדין לא ניתן, כאמור, על יסוד אישור מסירה חתום, אלא על יסוד טענה בדבר סירובו של המבקש לחתום על אישור המסירה. כנגד טענה זו עומדת כעת הכחשת המבקש.

הדעת נותנת, כי המבקש, שטרח להתגונן מפני התביעה השטרית שהוגשה נגדו, לא היה מזניח תביעה נוספת, שהוגשה בגין אותו חוב נטען בדיוק, בעילה אחרת, מייד ובסמוך לאחר שניתן פסק הדין הדוחה את התביעה השטרית. יתר על כן, נוכח חילופי הדברים הקשים בין הצדדים, כפי שעולה מעיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל בחיפה, סבורני כי לא ניתן עוד לייחס אמון להצהרה בדבר סירובו של נתבע לקבל את כתב התביעה (ולעניין זה אני מפנה לפרוטוקול הדיון בתיק 29171-02-11 מיום 4.3.13, בכללותו).

לפיכך, דינו של פסק הדין להתבטל, לפי חובת הצדק.

שנית, וזה העיקר, דינו של פסק הדין להתבטל, גם מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש. המבקש מכחיש קיומה של עיסקת יסוד להזמנת עץ מהמשיב. כנגד הכחשה – כתב התביעה, אשר אינו נשען על ראיות בחתימת יד המבקש, זולת השיקים, אשר ביחס אליהם נקבע, כי לא הוכחה החתימה. אמנם, נראה כי צודק המשיב בטענתו, כי קביעת ביהמ"ש בחיפה הינה ביחס לעילה השטרית בלבד, ולא ביחס לעילה החוזית, ועם זאת, הראייה היחידה בכתב (שבעטייה אף הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר!) עליה נסמך המשיב בתביעתו היא אותם שיקים, אשר המבקש הכחיש חתימתו עליהם, וביהמ"ש דחה את התביעה המבוססת עליהם. אף אם אין מדובר במעשה-בית-דין המונע הגשת תביעה בעילה חוזית, השתק פלוגתא לכאורה יש בפסק הדין, ויהא על המשיב להוכיח באמצעות ראיות אחרות, כי אכן התבצעה עיסקת היסוד הנטענת, בינו לבין המבקש.

על כל פנים, ברי כי הגנה ראויה יש בפי המבקש, וכי יש ליתן לו בעטייה את יומו בביהמ"ש.

5. אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה ומורה לבטל את פסק הדין מיום 12.11.13.

לאור הדברים האמורים לעיל, ובהתאם לתקנה 214(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן מפני התביעה. המבקש יוכל להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ואם לא יעשה כן – ישמש התצהיר שצורף בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין ככתב הגנה מטעמו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים .

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: