גבסו נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בת.פ. 3249/09 (כב' השופט היימן) אשר דחה את בקשת העורר בענין רשימת חומר חקירה.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי הנאמר בכתב האישום, לא היה ברשות העורר, עובר לתאריך 6.9.04, רשיון נהיגה לרכב פרטי.

בתאריך 24.8.04, הודפס עבורו טופס רש"ל (טופס המלווה כל נבחן נהיגה ונושא את תמונתו ופרטיו האישיים והוא מונפק עבור הנבחן ולבקשתו בלבד, לאחר שהוא מציג פרטים מזהים), הנושא את פרטיו האישיים ותמונתו.

עובר ליום 6.9.04, מסר העורר את טופס הרש"ל שלו לאחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, במטרה שיסייע לו בקבלת רשיון נהיגה, מבלי שהעורר יידרש להיבחן במסחן מעשי (טסט).

טופס הרש"ל זויף באופן שייצר מצג שווא לפיו העורר נבחן ועבר בהצלחה טסט בתאריך 6.9.04.

העורר קיבל לידו בדואר, רשיון נהיגה ובו היתר לנהוג ברכב פרטי.

כתב האישום המיוחס לעורר, הוא חלק מפרשה רבת מעורבים ועל פי הנטען נהגים רבים עברו לכאורה מבחן נהיגה מעשי וקבלו רשיון נהיגה , מבלי שנבחנו כלל.

ב"כ העורר הגיש בקשה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשכ"ה – 1965 (להלן "החסד"פ") לקבל לידיו רשימה ממצה של חומר החקירה שנרשם או נאסף ב"פרשייה בשלמותה".

לטענת ב"כ המשיבה כל חומר החקירה בפרשה, למעט הודעות הנהגים, הועבר לעורר זה מכבר לרבות רשימת חומר החקירה בתיקו של יואב לוין רב הבוחן שהוא הדמות המופיעה בכל האישומים המייחסים לכל אחד מהנהגים עבירה. לטענת ב"כ המשיבה, מדובר בפרשיה גדולה והתיקים פוצלו ואין באפשרותה היום לרכז את כולם. התיקים דומים בראיות אך כל אישום עומד בפני עצמו. מה שיכול להיות חסר להגנה הם הודעות של הנהגים השונים. אין צורך למסור להגנה רשימות של כל כך הרבה תיקים שחלקם נסגרו וחלקם מתנהלים.

בית משפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי הבקשה מהווה מסע דיג מאחר וב"כ הנאשם לא יכול היה להצביע על הרלוונטיות של רשימת הנהגים, להגנתו של העורר, אלא לאחר שיקבל את הרשימה לידיו.

עוד התחשב בית המשפט קמא בדברי התובעת שהבהירה כי חרף מאמציה לא עלה בידה לאתר כל אותם הנהגים.

בית המשפט קבע כי משאין בידי התובעת לאתר את רשימת כל הנהגים אין ממילא לחייבה להמציא רשימה לידי ב"כ הנאשם. יחד עם זאת הורה בית המשפט לתובעת לשוב ולעשות מאמץ על מנת לאתר את רשימת הנהגים.

בדיון שב ב"כ העורר והבהיר כי הוא אינו עותר לרשימת הנהגים שכן הוא אינו יודע אם רשימת חומר החקירה מתמצית ברשימת הנהגים והתובעת היא זו שאמרה כי רשימת חומר החקירה חסרה רק את רשימת הנהגים והודעותיהם. הוא שב וביקש שתמסר לידו רשימת חומר החקירה. עוד הוא מציין כי המשיבה עצמה ביקשה לאחד משפטים בכמה כתבי אישום בטענה שהעדים הם אותם עדים והעובדות הן אותן עובדות.

דיון

זכותו של הנאשם לקבל לידיו את רשימת חומר החקירה מעוגנת בסעיף 74 (א) לחסד"פ:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו" (ההדגשה שלי – ז.ב.).

לאחרונה נדרש בית המשפט העליון בבש"פ 6820/09 לדון בסוגיה זו וציטט מתוך הפסיקה הקיימת:

" "חובת התביעה להעמיד לרשות הסניגור רשימה של חומר החקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, משמעה כי עליה לוודא שהרשימה תכלול לא רק את החומר הנמסר לעיון אלא גם - ובכך, בעצם, העיקר - את חומר החקירה שאיננו נמסר לעיון, בין מפני שאיננו חומר ראיות רלוונטי לאישום, בין מפני שהוא מהווה חומר חסוי שהוצאה לגביו תעודת חיסיון כדין ובין מכל סיבה חוקית אחרת" (בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסם) - השופט (כתארו אז) א' מצא; ראו גם רע"פ 4953/06 צדוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3823/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".

לשאלה מה נכלל בחומר שיש לפרטו ברשימה התייחס בית המשפו בבש"פ 7936/08 ליאורה ברקו נ' מ.י.: