גביבולייב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת זמיר) בתיק מ"ת 16225-05-11 מיום 12/06/11 לפיה הוחלט להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות התפרצות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

על פי כתב האישום, העורר התפרץ ביום 05/05/11 בשעת צהריים לביתו של המתלונן בראשון לציון בכך שפתח את הדלת באמצעות מפתח מותאם. המתלונן, ששהה אותה עת בבית ניסה לתפוס את העורר אשר ניסה להימלט מהדירה, תוך שהוא מכה את המתלונן באגרופים. בהמשך התגלגלו המתלונן והעורר במדרגות והעורר נשך את המתלונן באגודל ומיד לאחר מכן הצליח לברוח מהמקום.

בדיון שהתקיים ביום 15/05/11 יוצג העורר על ידי עו"ד מהסנגוריה הציבורית שהסכימה לקיומן של ראיות לכאורה בעבירת ההתפרצות, ובאשר לעבירת האלימות ציינה כי מדובר בהדדיות אך לא תבקש לבחון את הראיות באותו שלב, אלא בהליך העיקרי.

הסנגורית ביקשה להפנות את העורר לשירות המבחן לקבלת תסקיר ובית המשפט קמא נעתר לבקשה.

בדיון שהתקיים ביום 12/06/11 התייצב עו"ד ליסטר מטעם העורר ועוה"ד מהסנגוריה הציבורית שוחררה מייצוג העורר.

ב"כ העורר ביקש לטעון לעניין התשתית הראייתית ביחס לעבירת האלימות ובית משפט קמא דחה את בקשתו.

לאחר שהצדדים טענו לעניין שחרור לחלופה והתקיים דיון ודנו בתסקיר שירות המבחן שהתקבל, החליט בית משפט קמא להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בית משפט קמא נימק את החלטתו בכך שכתב האישום שהוגש נגד המשיב חמור ומלמד על דפוסי התנהגות עבריינים. כמו כן, ראה בחומרה את העובדה שהמשיב התפרץ באמצע היום לבית המתלונן ותקף את המתלונן בביתו.

בית משפט קמא ציין גם את עברו הפלילי המכביד של העורר, את העובדה ששלושה מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו וכן שני כתבי אישום נוספים.

בית משפט קמא נתן משקל של ממש לתסקיר שירות המבחן והעדר ההמלצה שבו.

עוד ציין בית משפט קמא את הנימוקים המצטברים המטים את הכף לעבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

ב"כ העורר טען בפניי כי יש מקום לאפשר להעלות מחדש טענות לעניין התשתית הראייתית ולצורך כך ביקש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא.

ב"כ העורר טען עוד כי האלימות המיוחסת לעורר אינה כפי שזו מצטיירת מעובדות כתב האישום וניתן לראות בבירור שהמתלונן תקף בברוטאליות את העורר ויש בכך כדי להוות טענה של "הגנה עצמית".

ב"כ העורר הוסיף וטען כי לו היה בית המשפט מקבל את הטענה כי קיימת חולשה ראייתית ביחס לעבירת התקיפה, היה מתייחס אחרת למאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגד העורר בעבירות אלימות.

ב"כ המשיבה השיבה כי חילופי סנגורים אינם מצדיקים חזרה מהסכמות דיוניות.

אף לגוף העניין טענה כי קיימת תשתית ראייתית לעבירת האלימות המיוחסת לעורר.

ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה כי התסקיר בעניינו של העורר קובע במפורש שאין בו המלצה להורות על שחרור העורר והעובדה ששירות המבחן העלה אפשרות קלושה לשחרורו לחלופת מעצר אינה משנה מהתמונה העגומה העולה מן התסקיר.

בחנתי את טיעוני הצדדים והגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להידחות.