גבארין נ' ג'בארין ואח'

פסק דין

1.התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת דרכים שארעה לה ביום 6.4.06.

התובעת, ילידת 11.10.77 נשואה ואם ל- 4 ילדים, נפגעה בתאונת דרכים בעת שהיתה הולכת רגל והנתבע 1 נסע עם רכבו לאחור ופגע בה.

2.אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמדובר בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והמחלוקת היא רק בשאלת הנזק.

3.לבית המשפט הוגשו שתי חוות דעת של מומחים שמונו על ידי בית המשפט, חוות דעתו של ד"ר גבריאל אגר, בתחום האורטופדי וחוות דעתה של ד"ר תמר ישר, מומחית לכאב.

בחוות דעתו מצא ד"ר אגר כי לתובעת נותרו 5% נכות. ד"ר ישר לא קבעה בחוות דעתה אחוזי נכות נוספים.

4.התובעת טוענת כי היא סובלת מכאבים עזים, שקיומם אושר על ידי שני המומחים בחוות הדעת שהגישו וכי לנוכח כאבים אלה, יש מקום להעמיד את נכותה הרפואית על 33.5%. 30% בגין הכאב ו- 5% כפי שקבע ד"ר אגר.

לטענתה, נכותה התפקודית גבוהה אף יותר והיא עומדת על 50%.

5.הנתבעת טענה, לעומת זאת, כי אין מקום להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על שיעור גבוה יותר מזה שנקבע על ידי ד"ר אגר בחוות דעתו. אשר לנכות התפקודית – הנתבעת טענה כי אין לתובעת נכות תפקודית כלשהי.

6.לנוכח טענותיה של התובעת בדבר הפגיעה שנפגעה בתאונה, מונה לה, כאמור, מומחה בתחום האורטופדי. המומחה מצא כי נכותה היא בשיעור של 5% וזאת לנוכח הכאבים שתארה בפניו התובעת.

ד"ר ישר, שמונתה כמומחית בתחום הכאב, ציינה בחוות הדעת שהגישה כי התובעת סובלת מתסמונת המכונה "CRPS", שהיא למעשה סינדרום כאב מורכב וכרוני. לפי האמור בחוות דעתה מדובר ב"תחושת כאב ותגובה הנובעות מגורם לכאב שאינו פרופורציונלי לעוצמת הגורם" וכי לתסמונת זו יכולות להיות השלכות תפקודיות, התנהגותיות, וירידה משמעותית באיכות החיים והתפקוד היומיומי.

7.ד"ר ישר לא קבעה אחוזי נכות בחוות הדעת. לטענתה, בשל בעובדה שאין בתקנות המל"ל קריטריונים לקביעת נכות על בסיס סינדרום זה.

עם זאת, ציינה ד"ר ישר, גם בחוות הדעת וגם בעדותה בבית המשפט, כי התסמונת ממנה סובלת, לדעתה, התובעת גורמת להפרעה ממשית בתפקוד.

8.בנסיבות התיק שבפני אין בידי לקבל את מסקנת חוות הדעת של ד"ר ישר ואף לא את מסקנתו של ד"ר אגר, לעניין הכאבים שמהם סובלת ,כביכול, התובעת. (עמ' 40 שו' 29 ועמ' 41 שו' 1-2).

9.שני הרופאים ציינו בעדותם כי התסמונת מלווה, ברובם המכריע של המקרים, אם לא בכולם, בממצאים קליניים אובייקטיביים ואילו במקרה של התובעת, אין ממצאים כאלה.

ד"ר ישר ציינה בעדותה כי נכון הדבר שעל פי המבחנים המקובלים צריכה להיות פגיעה עצבית ברורה ואילו בעניינה של התובעת אין פגיעה כזו (עמ' 12 שו' 11-12). ד"ר ישר גם אישרה, כי למרות כל הבדיקות והברורים שנעשו לתובעת ואשר כללו צילומי רנטגן, בדיקת אם.אר.איי, בדיקת מיפוי עצמות ובדיקת צפיפות עצם, לא עלה ממצא ברור כלשהו שיסביר את תלונותיה (עמ' 11 שו' 15-17).

גם ד"ר אגר ציין בעדותו בבית המשפט כי אין למעשה ממצא אובייקטיבי כלשהו (עמ' 39 שו' 24-25, עמ' 38 שו' 25 ועמ' 36 שו' 6-7).

10.מסקנותיהם של שני הרופאים התבססו לכן כמעט לחלוטין על תלונותיה של התובעת ועל האמון שנתנו בתלונותיה. יצויין כי גם דבריהם של שני הרופאים, לפיהם ביססו את מסקנותיהם גם על התנהגותה של התובעת כפי שצפו בה בזמן הבדיקה, משקפת מצג סובייקטיבי ולא מצג אובייקטיבי, שכן מדובר במצגים שהציגה התובעת בפני שני הרופאים.

11.עם כל הכבוד לשני המומחים – לאחר ששמעתי את מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לסמוך על תלונותיה של התובעת ועל המצגים שהציגה בפני מומחי בית המשפט. זאת משום שהתברר, כי התובעת הציגה בפני המומחים מצגי שקר ונתונים שאינם נכונים.

התברר, כי נמצאו סתירות רבות בין עדות התובעת ובין החומר שהוצג בפני וכן בין תלונותיה לרופאים לבין החומר, גם חומר רפואי, כפי שהוצג בפני במהלך הדיון.