גבארין(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה על החלטת וועדת השחרורים לאסירי עולם לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר התש"ס - 2001, בראשות כב' השופט בדימוס אהרון מלמד – יו"ר, וחברות בה – יעל רון פנחסי (קרימינולוגית), כהן – לוגסי פביאן (עו"ס) ור/כ צביה גלנדר (נציגת שב"ס) מיום 7/10/2010.

פסק דין

כב' השופט ב' ארבל

1.על העותר, אזרח מדינת ישראל נגזר עונש מאסר עולם בגין עבירה של רצח על רקע לאומני. במקביל, נגזר עליו אף עונש מאסר בן 7 שנים לריצוי בחופף בגין עבירה של ניסיון לגרימת מוות לאדם – עבירה שבוצעה חודשים ספורים לפני מעשה הרצח האמור.

2.נשיא המדינה קצב את עונשו של העותר ל – 30 שנות מאסר. וועדת שחרורים מיוחדת דנה בבקשתו של העותר לשחרורו המוקדם על תנאי, והחליטה ביום 20/5/2008 כי אין מקום להורות על שחרורו המוקדם, נוכח העובדה כי הוא לא ענה על הקריטריונים של התנהגות ראויה במהלך מאסרו, חוות דעת גורמי שב"ס לגביו היתה שלילית. שלישית, הרשעותיו הקודמות מלמדות על מסוכנותו ורביעית – על פי התנהגותו לא ניתן לומר שחל בו שינוי בולט ומעשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה כדרישת סעיף 10 (ב).

3.ביום 7.10.10 הובא העותר פעם נוספת בפני ועדת שחרורים מיוחדת. אף זו הפעם דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחרור מוקדם. הועדה קבעה כי העבירות בגינן מרצה העותר את עונשו הן עבירות ביטחוניות חמורות, המצטרפות לעבר פלילי מכביד ביותר. אף בין כתלי הכלא לא נהג העותר כראוי, ואף נטל חלק בפעילות הסתה. העבירות שביצע העותר מעידות על אידיאולוגיה מסוכנת ומעוותת, המעמידה במרכז מעייניה את המגמה לפגוע ולרצוח אנשים חפים מפשע. עבירות מעין אלה מעידות על כך, שהעותר דוגל באידיאולוגיה רצחנית, מלמדת על קו מחשבה מגובש, אשר כל עוד לא נזנח, עלול להביא את האסיר לביצוע מעשים דומים לאלה שביצע. הועדה אף קבעה כי יש להכיל במקרה דנן את הוראת סעיף 10 (א) לחוק שחרור על תנאי – מאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק"). שכן שחרורו המוקדם של העותר, לאחר קציבה כה משמעותית של מאסרו, יגרום לפגיעה חמורה באמון הציבור ובמערכת המשפט, באכיפת החוק ובהרתעת הרבים.

עוד קבעה הועדה כי תוכנית השיקום אשר הציג העותר, אין בה כדי לאיין את מסוכנותו. החלטה זו הינה נשוא העתירה דנן.

4.בעתירה שלפנינו טוען ב"כ העותר, טענה אשר מוטב היה אלמלא הושמעה. לשיטתו, עצם העובדה שהעותר, שהינו אזרח ישראלי, רצח אזרח פלסטינאי, מצדיקה נקיטת עמדה שונה מזו אשר נקטו בתי המשפט ביחס לפלסטינאים אשר רצחו אזרחים ישראליים. לשיטתו טרוריסטים ישראלים עם דם פלסטינאי על הידיים משתחררים בשחרור מוקדם, וזאת מכח עקרון השוויון בין אזרחי המדינה.

כאמור, מוטב היה אלמלא הושמעה טענה זו. רצח הינו רצח. רצח על רקע אידיאולוגי יהא תמיד רצח אשר בית המשפט יתייחס אליו ככזה, שעה שהוא בוחן את מסוכנותו של העותר. האבחנה בין דם לדם שעושה ב"כ העותר אינה ראויה ואינה עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל ועקרונות השוויון והצדק המנחים את בית המשפט.

די לנו בכך כי העותר שפך את דמו של אדם על רקע אידיאולוגי, על מנת שיופעלו גביו הקריטריונים לפיהם פועל בית המשפט ביחס לעבריינים המבצעים עבירות ביטחוניות על רקע אידיאולוגי מעין זה, ויהא הקורבן אשר יהא.

למעשה, העותר עצמו אינו חולק על כך כי העבירה בוצעה על רקע אידיאולוגי. העותר היה שותף למעשה רצח נפשע של אזרח הרשות הפלסטינאית, אשר נתפס על ידו, ועל ידי חבריו לארגון, כמי שמשתף פעולה עם מדינת ישראל. על רקע זה גמל העותר בליבו להביא למותו.

5.אם אכן שוחררו אסירים ישראליים אשר ביצעו עבירות על רקע אידיאולוגי, הרי שחרורם לא בא אלא לאחר שהוכיחו כי זנחו את הקו האידיאולוגי הקיצוני, אשר הביאם למעשי העבירה הנפשעים.

6.במקרה שלפנינו לא נשא העותר בנטל הקבוע בפסיקה, להוכיחנו כי זנח את האידיאולוגיה אשר הביאה אותו למעשה העבירה. העותר הודה כי הינו משתייך לארגון הפתח – ארגון אשר בשירותו ביצע את מעשי העבירה – וכי לא חדל מהשתייכותו זו. יתר על כן, במהלך מאסרו ביצע העותר עבירות משמעתיות שנעברו כולן על רקע אידיאולוגי, כעולה מגיליון הרישום המשמעתי המצוי בתיק הועדה. העותר שימש, בהיותו בין כתלי הכלא כמנהיג וכפה לאסירים חברי ארגון הפתח, שהינו ארגון טרור, ועל רקע זה אף עבר עבירות משמעת , אשר רובן ככולן מוכוונות אידיאולוגיה.

7.על העותר מוטלת המשימה להוכיח כי אכן חל בו שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת נכונותו להשתלב בחברה ולתרום לה כמצוות סעיף 10 (ב) לחוק, המתייחס לאסירי עולם. במקרה שלפנינו לא הוכיח העותר כי אכן חל בו שינוי בולט כאמור וכי זנח את האידיאולוגיה הרצחנית אשר הנחתה אותו במעשה העבירה.

8. ועדת השחרורים נתנה דעתה אף לתוכנית השיקום שהציג העותר. עם זאת, משמצאה לנכון לקבוע כי העותר עדיין מסוכן, הרי ממילא לא מצאה כי יהיה בתוכנית כדי להפחית ממסוכנותו. נראה כי הועדה פעלה לעניין זה כדין וכי הפעילה את שיקול דעתה כפי הנתונים שעמדו בפניה ביחס למסוכנותו של העותר.

9. על שום כל אלה, לא מצאנו כי העותר הוכיח עצמו כמי שראוי לשחרור מוקדם וכי החלטתה של הועדה הייתה כדין. על כן אין לנו אלא לדחות את העתירה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"א, 26 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ב' ארבל, שופט