גבאן ברהנה נ' משרד הפנים

פסק דין

פתח דבר

1.בפני עתירה לבטל את צווי ההרחקה והמשמורת שהוציא המשיב נגד העותר ביום 13.1.11; לבטל את זיהויו של העותר כאתיופי כאמור בהחלטה מיום 12.1.11; ולשוב ולהכיר בעותר כאריתראי כפי שזוהה מלכתחילה, ולהעניק לו הגנה בהתאם.

עניין המשמורת הפך לתיאורטי, משום שהעותר שוחרר בהסכמה, ולכן אינו מחייב עוד הכרעה מנומקת במסגרת עתירה זו.

כן התבקשו בעתירה סעדים נוספים לעניין הנוהל החדש לטיפול במבקשי מקלט מדיני לפי אמנת הפליטים – אך גם עניינים אלו תאורטיים ואינם מחייבים הכרעה בעתירה זו, לנוכח עניין הזהות האריתראית וההגנה הקולקטיבית המתבקשת בהתאם, ובהעדר כל בקשת מקלט כפליט.

הפרק העובדתי

א.הקדמה מתודית

2.בטרם אכנס לגוף הדברים, ראוי להקדים שתי הערות מתודיות – לעניין גדר המוסכם והשנוי במחלוקת מבחינה עובדתית, ולעניין קבילות הראיות.

3.אשר למוסמכות ולפלוגתאות.

שני הצדדים הציגו גירסאות עובדתיות בתצהירים ובמסמכים. במרבית העניינים תואמות הגרסאות זו את זו. לכן, ולמעט בהקשרים בהם אציין במפורש כי העובדות אינן מוסכמות ואכריע במחלוקת – כל העובדות שיפורטו להלן הן עובדות מוסכמות.

בכל הנוגע לקביעת גדר המוסכם – ראיתי לקבל כעובדות מוסכמות כל טענות עובדתיות של העותר, שמקובלות על המשיב לפי מסמכיו של המשיב, או לפי התגובה המקדמית או כתב התשובה או תצהיר התשובה שלו. כן ראיתי לקבל כעובדות מוסכמות כל טענות עובדתיות של העותר, שהמשיב בחר שלא לחלוק עליהן או לנסות לסותרן, ולו בדרך של תצהיר נגדי או טיעון לגוף הדברים.

4.אשר לקבילות הראיות.

אינני מקבל את טענת המשיב, כי יש למחוק ולהתעלם מכל מסמכים שהעותר צירף לעתירתו, ואשר לא הוצגו קודם בפני המשיב במסגרת ההליך המנהלי או שלא אומתו כדין (באפוסטיל או אחרת).

ראשית, בסיכום הראיון האחרון שנערך לעותר, מש/2, אמנם נכתב שהעותר לא הציג מסמכים – אך העותר טען (ולא נסתר) שלא הגיע לראיון אלא לחידוש אשרה, ולכן אין פלא שלא היו בידיו מסמכים באותו מועד.

שנית, הראיון האחרון אינו היחידי, ובהליכים וראיונות קודמים שנערכו לעותר, הוא בהחלט הציג מסמכים – וראה למשל בראיון מש/1. אך באופן אבסורדי מסתבר, שב"כ המשיב התנגד גם למסמכים שהוצגו, כאילו לא הוצגו - וראה למשל כרטיס החבר במפלגה, נספח ד' לעתירה, שהוצג בראיון מש/1.

שלישית, מה פסול נפל במסמך, אשר גם אם לא הוצג בשעתו, הוא תומך ומאמת טענה שנטענה כבר בהליך המנהלי? הרי מסמך כזה איננו טומן בחובו "גרסה כבושה", מה גם שזהו שיקול של משקל ולא של קבילות.

רביעית, המשיב היה יכול ורשאי לבחון כל מסמך "חדש" לגופו בטרם תגובתו, ובוודאי בטרם תשובתו לעתירה, אפילו אם לא הוצג בפניו קודם לכן; והוא היה אף יכול ורשאי לערוך לעותר השלמת ראיון לנוכח המסמך "החדש" וכדי לגבש עמדתו מחדש ובאופן מושכל, דבר שנעשה בתיקים רבים מסוג זה.

חמישית ועיקר, וכעניין שבמדיניות – טענתו הפרוצדוראלית של המשיב אינה הולמת את המאטריה של בקשות ההגנה והמקלט. בתיקים אלו מדובר, לכאורה, במי שנמלטו מארץ גזירה, פעמים רבות בחופזה ובדרך-לא-דרך, ואין לצפות שיביאו עימם תיעוד שלם ומלא אם בכלל, ולא כל שכן מאומת נוטריונית או קונסולרית. זאת ועוד, לעיתים מבקשי ההגנה והמקלט כלל אינם מודעים לנדרש, ורק לאחר קבלת ייעוץ משפטי, בד"כ בעת ולצורך פנייה לביהמ"ש, הם מונחים אלה מסמכים עליהם להשיג. אם נתעלם מכך, ונציב רף גבוה מדי, של הצגת תיעוד מלא ומאומת-כדין ומלכתחילה – נימצא מסכלים את תכליתם של דיני הפליטים (במובן הרחב) ואת ההגנה על מי שבאמת זכאי וזקוק לה. הדבר נפסק פעמים רבות בתיקים מסוג זה, וראה למשל: עת"מ 31808-03-10 בילאל חיג'אב נ' מדינת ישראל (2.12.10) ס' 17 לפסה"ד.

ב.הרקע העובדתי של העותר

5.העותר נולד בשנת 1983 בסודאן, לאב אריתראי ולאם אתיופית.