גבאי נ' רונן ואח'

פסק דין

זהו ערעור על דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב שהוגשה על ידי המערער, ועימה דחיית הוכחת החוב.

צו הכינוס של החייב פורסם ברשומות ביום 3.11.08, ובדרך כלל משמעות הדבר היא שהמועד להגשת הוכחות חוב הוא עד חצי שנה לאחר מכן, ביום 3.5.09. במקרה שלפני, ביום 25.5.08 שלח החייב הודעות לנושיו, ובהם המערער, ולפיהן ניתן נגדו צו כינוס ביום 20.5.08. אין חולק שסמוך למועד זה ידע המערער על מתן צו הכינוס, שהרי כאמור בבקשה שהגיש ביום 11.5.09 להתיר לו להגיש בקשה לביטול פסק הדין המוסכם מיום 1.5.08, הצהיר שסמוך לאחר קבלת ההודעה על צו הכינוס החל לנהל עם החייב משא ומתן לתשלום החוב, סירב להצעת החייב ושב וסירב להצעות נוספות. זאת, במקום להגיש הוכחת חוב. .

אני דוחה את טענת המערער שלא היה מיוצג משום שייצוגה של באת כוחו נפסק עם מתן פסק הדין. ידיעת המערער נעשית באמצעו ת ידיעתו האישית או ידיעת באת כוחו. אם בחר המרער שנודע לו על צו הכינוס לא להתייעץ עם כאת כוחו מה עליו לעשות, אין לו להלין אלא על עצמו. איש לא מנע ממנו להתייעץ עם עו"ד ולנהל עניניו בדרך משפטית ראויה.

אציין, כי בעת שהגיש המערער את בקשתו לבית המשפט ביום 11.5.09, 8 ימים לאחר תום המועד להגשת הוכחות חוב, אמנם הגיש אותה כשהוא לא מיוצג, אבל אין ספק שהבקשה הודפסה באותו מקום שבו הודפס הערעור ובאותה צורה, ונתמך בתצהיר שאושר על ידי עו"ד זאבי, שייצגה אותו בתביעה ומייצגת אותו כיום אשר נחתם ביום 7.5.09, 4 ימים לאחר תום המועד.

גם כאשר ניתנה החלטת השופטת הורוביץ הדוחה את בקשת המערער, ומדברת על הגשת בקשה להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, ביום 19.6.09, לא הגיש המערער מייד בקשה כזו, אלא רק ביום 29.7.09.

אני דוחה גם את טענת המערער כאילו יש משמעות כלשהיא למעשי החייב לאחר ההודעה על מתן צו הכינוס. אם החייב ניהל משא ומתן עם המערער, ודאי שאינו יכול לחייב את הנאמן ואת נושיו. גם אם מעשיו של החייב בלתי ראויים (ואיני קובע זאת בשלב זה) אין לכך כל קשר לעובדה שעל פי הדין יש להגיש את הוכחת החוב במועד על מנת שלא לפגוע בזכויות הנושים. אני ער לכך שהשופטת הורוביץ קבעה בהחלטתה מיום 19.6.09 שבמסגרת הבקשה להארכת מועד ישקול הנאמן גם את התנהלות החייב אל מול הנושה, אך אני משוכנע שכוונת השופטת היתה להתנהלות החייב לפני מסירת ההודעה על צו הכינוס, שהרי התנהלות לאחר מכן אינה רלבנטית. למעלה מן המידה, אציין, שגם לפי גירסת המערער, החייב לא הציג בפניו שום מצג לפיו הוא יכול להגיש הוכחת חוב מתי שירצה, ואינו מוגבל בזמנים. ההטעייה של החייב כלפי המערער היתה אולי בכך שהוא יכול לשלם למערער כספים, אבל לא בקשר לתביעת החוב.

במקרה שלפני, אין מדובר במערער שלא ידע על צו הכינוס. מדובר במערער שידע היטב על צו הכינוס ובמקום להגיש הוכחת חוב בחר לנהל משא ומתן פרטי עם החייב.

לפי סעיף 71 ניתן להאריך את המועד להגשת הוכחת חוב אם שוכנע הנאמן שהנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע. אני מסכים א עם הנאמן, שהוא לא יכול להיות משוכנע בכך, משום שהדבר אינו נכון. המערער יכול היה גם יכול להגיש את הוכחת החוב שלו במועד שנקבע.

לפיכך, החלטת הנאמן בדין יסודה. אני דוחה את הערעור על החלטת הנאמן. המערער ישלם לנאמן הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"ח אדר תש"ע, 14 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: