גבאי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בישיבת יום 10.01.12 התייצבו עדי התביעה.

ב"כ הנאשם הודיע לבית משפט קמא שיש אי-הבנה בינו לבין המערער, שרוצה להחליף את הייצוג. הוא אינו נותן בעורך הדין שלו אמון.

התיק היה קבוע להוכחות.

בית משפט קמא דחה את הבקשה מהטעם שכל עדי התביעה התייצבו.

עסקינן בבקשה ראשונה של המערער לדחיית דיון, וזאת נדחתה אולי בצדק.

אבל, מתברר שבישיבת 20.09.11, המערער הופיע לישיבת הוכחות.

עדי התביעה לא התייצבו, רק לגבי עדה אחת היה שחרור מחמת מחלה ובית משפט קמא נעתר לבקשת התביעה ללא היסוס.

ראוי להם לבתי המשפט, כאשר שני צדדים לפניהם, שינהגו כלפיהם במידת השוויון. בזבוז זמנו של בית המשפט, ללא ספק זמן יקר, יכול, במקרים מסוימים, להיתקן בתשלום הוצאות. אזכיר את תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974.

במקרה זה, כאשר הטעם לבקשת הדחייה היה הטעם שהוצג, וכאשר בית משפט קמא בישיבה קודמת נעתר לבקשה זהה של התביעה, מבלי שחייב את המדינה בהוצאות, הנני סובר שלמרות שבסופו של דבר נראה שהנאשם נאלץ להגיע להסדר טיעון, אך הוא טוען לחפותו, שראוי ליתן לו יומו בפני בית משפט קמא, גם אם אפשר שבסופו של יום יצא עם ידיו על ראשו.

הנני מקבל את הערעור, פסק דינו של בית משפט קמא בטל, תוך שהנני מתחשב בישיבה שנדחתה בבית משפט קמא, לבקשת התביעה. הנני מחייב את המערער בהוצאות המדינה של רק 4,000 ₪, אותם ישלם תוך חודשיים ימים.

אם שולם הקנס, יקוזז סכום זה.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר תשע"ב, 08/03/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: