גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.8.12 אשר קבעה למערער 18.75% נכות לצמיתות.

העובדות:

2.המערער יליד 1967, נפגע בתאונת עבודה ביום 29.10.09.

3.המערער נפגע בברך רגל שמאל.

4.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר בדקה את המערער ביום 22.5.12 קבעה לו 40% נכות זמנית מיום 1.6.12 ועד ליום 30.9.12.

5.על החלטה זו של הועדה הוגש ערעור לועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה"). הודעה הרפואית לעררים התכנסה לדון בעניינו של המערער בשני מועדים שונים:

ביום 9.7.12 התכנסה הועדה ובדקה את המערער וביקשה צילום וידאו בסביבתו הטבעית על מנת לראות התנהגותו וצורת הליכתו בסביבתו הטבעית. ביום 27.8.12 התכנסה הועדה הרפואית פעם נוספת וקבעה כי "הועדה מקבלת את ערר המוסד ודוחה את ערר התובע. הועדה קובעת כי נכותו 15% לפי סעיף 35(4) ב-ג מותאם בשל מצב לאחר כריתת מיניסקוס ושינויים שחיקתיים. הסיבה שהועדה החליטה לקבוע נכות לפי סמל כללי ולא סמל ספציפי למיניסקוס כרות ושינויים שחיקתיים, מאחר ולפי ממצאי הארטרסקופיה השינויים השחיקתיים הם מעבר לקלים".

הועדה הפעילה גם את תקנה 15 ברבע וקבעה כי הנכות מגבילה את המערער בעבודתו באופן חלקי.

6.לטענת המערער –

הועדה הרפואית לא התייחסה לחוות דעתו של דר' ז'טלני אשר הייתה בתיק ודי בטעם זה, כדי לקבל את הערעור. עוד טוען המערער כי ועדה רפואית בענף הנכות הכללית קבעה לו שיעור נכות גבוה יותר ויש ללמוד מכך לעניין נכותו של המערער. בנוסף נטען כי קיימת מגמתיות בקביעתה של הועדה הרפואית והיא אינה בודקת את המערער בצורה מקיפה.

לסיכום טוען המערער כי יש להחזיר את עניינו לוועדה רפואית אשר תדון שוב בעניינו, אך בהרכב אחר.

7.לטענת המשיב –

ראשית יצויין כי המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המערער לועדה על מנת שתתייחס לחוות דעת דר' ז'טלני מיום 7.8.11 ולאור זאת תשקול מחדש את עמדתה. בנוגע ליתר הערעור, סבור המשיב שיש לדחותו מאחר שהועדה נימקה היטב את החלטתה תוך השוואת הממצאים הרפואיים ובדיקתו של המערער למול סרט הוידאו. הועדה התייחסה גם לממצאים הרפואיים, לניתוחים ולבדיקת אמ.אר.אי.

לעניין הוועדה בענף הנכות הכללית טוען המשיב כי מדובר בוועדות רפואיות שתכליתן שונה לחלוטין, ואין להסיק מקביעת ועדה רפואית אחת על ממצאי קביעתה של וועדה רפואית אחרת.

לסיכום סבור המשיב כי יש להחזיר תיק זה לוועדה הרפואית בהרכבה הנוכחי על מנת שתתייחס לחוות דעת דר' ז'טלני. לעניין שאר רכיבי הערעור סבור המשיב שיש לדחותם.

דיון והכרעה –

8.הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).

9.אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת הנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

10.הועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 27.8.12 קבעה כדלקמן: