ג.ע. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר – שופטת בכירה; מ' אגמון-גונן; ו-ש' יניב), בעפ"ג 21270-09-16, מיום 12.06.2017. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' עוזיאל – סג"נ), מיום 26.07.2016.

2. ביום 21.07.2017, ניתן צו ארעי לדחיית מועד התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו עד למתן החלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 22.11.2015, הורשע המבקש, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           למען שלמות התמונה, יצוין כי הוגש כתב אישום נגד מעורב נוסף, בלאל בן סלם עמר (להלן: עמר).

4. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתקופה הרלוונטית, עבד המבקש כמנהל עבודה בחברת "אולניק, חברה להובלה – עבודות עפר וכבישים בע"מ" (להלן: החברה). בחודש דצמבר 2013,  החל ביצועו של השלב השני בפרויקט "אחימעץ – נטעים תל אביב", במסגרתו נדרשה החברה לבצע עבודות פיתוח ברחוב אחימעץ בתל אביב, ובהן "ביצוע מערכות מים, ביוב ותיעול", אשר כללו חפירת מבנה לכביש באמצעות טרקטור. כתנאי לביצוע העבודות, נדרשה החברה לעמוד, בין היתר, בתנאי היתר העבודה של משטרת ישראל, ובהם: כי מנהל העבודה יהא נוכח באתר העבודה בכל עת; כי מקטע העבודה שברחוב אחיעמץ יגודר; כי ימוקמו לאורך הכביש שלטי אזהרה מפני העבודות המתבצעות; וכי גישת כלי רכב אל אתר העבודה תתאפשר אך ורק דרך הרחובות שיועדו לכך. ביום 15.01.2014, כחלק מביצוע העבודות נהג שלום דגן (להלן: הנהג) במשאית, והסיע את המשאית לאחור באופן שהמשאית עמדה במאונך לשביל מרוצף להולכי רגל. המבקש הורה לעובד אחר במקום לפתוח מחסום ברזל שחצץ בין אתר העבודה המתוחם לבין שביל הולכי רגל, וזאת כדי שעמר, אשר נהג בטרקטור מטעם החברה, יוכל להעמיס חול על המשאית, תוך נהיגה על שביל של הולכי הרגל. עמר הרים חול באמצעות כף הטרקטור, נסע ברחוב אחימעץ, ביצע פנייה ימינה אל תוך שביל של הולכי הרגל, נסע קדימה עד למקום שבו עמדה המשאית, שם פרק את החול, וחוזר חלילה. בשעה 11:30, יצא המבקש להפסקת צהריים, במהלכה עזב את אתר העבודה. בשעה 12:00, בעוד שהמבקש כאמור מחוץ לאתר העבודה, המשיך עמר להעמיס חול באמצעות הטרקטור על המשאית. באותה העת, חצה הרב אלקנה אליאסי ז"ל (להלן: המנוח) את שביל הולכי הרגל. במהלך פינוי החול, נהג עמר את הטרקטור לשביל הולכי הרגל, ופגע באמצעות כף הטרקטור בפלג גופו העליון של המנוח. כתוצאה מהפגיעה מצא המנוח את מותו.

5. המבקש הופנה על ידי בית משפט השלום אל שירות המבחן לשם הכנת תסקיר מבחן בעניינו. בתסקיר נאמר, כי שירות המבחן התרשם כי המבקש הוא אדם נורמטיבי, נעדר קווים עברייניים באישיותו, ובלא עבר פלילי. בהתייחס לעבירה, נמסר בתסקיר כי, המבקש "פעל מתוך חוסר שיקול דעת שאינו אופייני לו בדרך כלל, אך נוטל אחריות מלאה למעשיו, נושא תחושות אשמה ומפגין יכולת אמפתיה כלפי נפגע העבירה ומשפחת הנפגע". לאחר זאת, העריך שירות המבחן את רמת המסוכנות של המבקש כנמוכה. על יסוד האמור, ולאור כך שהמבקש מסר כי בשל מצבו הבריאותי הוא לא יוכל לקחת חלק בקבוצה טיפולית ייעודית, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו. עם זאת, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש "ענישה מוחשית וקונקרטית בדמות מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות". לבקשת בית משפט השלום, טרם גזירת העונש, הוכן תסקיר משלים בעניינו של המבקש. במסגרת תסקיר זה, הודיע שירות המבחן כי גיבש עבור המבקש תכנית של"צ בהיקף של 300 שעות.

           בהמשך לכך, ולצורך קביעת התאמתו של המבקש לריצוי מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות, הופנה המבקש על ידי בית משפט השלום אל הממונה על עבודות השירות בשב"ס (להלן: הממונה). בחוות דעתו, מסר הממונה כי המבקש בלתי כשיר לביצוע עבודות שירות. במסגרת חוות הדעת, ציין הממונה כי מהבדיקה הרפואית עולה כי המבקש, המקבל קצבת נכות בשיעור של כ-100%, אינו מסוגל לעבוד, וכי מצבו הבריאותי איננו בר שיפור.

6. ביום 26.07.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם הענישה בגין העבירה שביצע המבקש, התייחס בית משפט השלום לערך קדושת החיים והצורך לשמור עליו; לרף רשלנותו של המבקש, אשר "אינו נמוך מאוד"; ולמדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות. לאור האמור, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ינוע מ"מאסר קצר, אף לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועד מאסר למשך 12 חודשים".