ג.ס. סטיל בילדנג הגליל בע"מ נ' שיח' אחמד ואח'

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן. המשיבה ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המבקשים, ובהתאם סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

עסקינן בתביעת המשיבה, חברה קבלנית, לתשלום סך 59,054 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע עבודות אלומיניום, אשר במסגרתו היה על המבקשים לספק למשיבה 60 מעקות אלומיניום, כקבלן משנה לביצוע עבודות בבניין בתל אביב, בהסכם שעלותו הכוללת – 146,400 ₪, בתוספת מע"מ.

בתמצית, המשיבה טוענת בכתב התביעה, כי המבקשים הפרו את ההסכם, לא ביצעו את עבודתם במהירות הנדרשת, ולא עמדו בלוח הזמנים המוסכם. לכן הפסיקה המשיבה את עבודת המבקשים במהלך ביצועה, תוך שהיא נדרשת להוצאת הוצאות שונות לשם כך. סכום התביעה נקבע לאחר חישוב הסכום שהמבקשים זכאים לו בגין העבודה שכן הושלמה, על פי התחשיב שערכו הצדדים בעת הפסקת העבודה ביחס לתשלום עבור כל מעקה שבוצע (650 ₪), בניכוי מקדמות ששולמו, ובניכוי סכומים שהמשיבה שילמה בגין חומרי גלם במקום המבקשים, וסכומים נוספים אשר לטענת המשיבה שילמה ביתר.

לטענת המבקשת, ביצעה עבודתה נאמנה וביעילות, ונדהמה לקבל מהמשיבה מכתב המודיע על הפסקת עבודתה באתר. לטענתה, קבלן המשנה שלה, שהועסק באתר של המשיבה, הועסק על ידי המשיבה לביצוע עבודות נוספות, וזה מה שגרם לעיכוב בביצוע העבודה. לטענת המבקשת, היא זכאית לתשלום של 29,479 ₪ מהמשיבה, זאת לאחר חישוב מלוא תמורת ההסכם, בניכוי סכומים ששולמו, ובניכוי זכוכית שהמשיבה רכשה. בסיכומיה הוסיפה המבקשת וטענה, כי תביעה זו נולדה רק לאחר שדרשה היא מהמשיבה תשלום יתרת התמורה לה היא זכאית.

לטענת המשיבה, המבקשת אינה זכאית אף לרשות להתגונן, הואיל וטענותיה לא פורטו כנדרש. לטענתה, נספח ת/12 לכתב התביעה מתעד את העובדה, שאכן הופסקה העבודה בטרם הושלמה בשל הפרה מצד המבקשת, ושאכן הצדדים הסכימו כי תשלום התמורה יבוצע על פי מתווה פשרה מוסכם, על פי העבודה שבוצעה בפועל, בניכוי הוצאות שהמשיבה נשאה בהן ישירות. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי באותו מסמך, הכולל חישובים סתמיים, לטענתה, כפי שחושבו על ידי המבקשת, נותרה – לשיטת המבקשת – יתרת חוב של 5,209 ₪, ואילו כעת המבקשת טוענת לחוב של 29,479 ₪.

עוד טוענת המשיבה בסיכומיה, כי המבקשת לא התייחסה לפרטים שונים בכתב התביעה, ולא נימקה מדוע אינה חייבת בהשבת אותם סכומים.

לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, אני סבורה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן.

התביעה כולה מבוססת על התחשבנות על פי שיטת התובעת-המשיבה, בהנחה שהמבקשת הפרה את ההסכם. התחשבנות זו אינה מבוססת על ההסכם העומד בבסיס התביעה, אלא על גירסתה של המשיבה בלבד. לטעמי, תביעה מעין זו כלל אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן היא אינה נסמכת על ההסכם, אלא על תוצאות הפרתו, שעה שתוצאות אלו אינן מתועדות בהסכם בין הצדדים, והסכומים הנתבעים אינם נובעים ממנו.

נספח "ת/12" לכתב התביעה אינו מהווה הודאה חד-משמעית מטעם המבקשת בכך שהמשיבה זכאית לסכום התביעה, כטענתה. המשיבה מבקשת להתבסס על מסמך זה, מחד גיסא, כראייה לכך שההסכם אכן הופר ושהייתה הסכמה לתשלום עבור העבודה שבוצעה בלבד, אך דוחה את האמור בו, מאידך גיסא, בבחינת חישוב סתמי לפיו נותרה חייבת למבקשת כ-5,000 ₪.

ברי כי לפני ביהמ"ש שתי גירסאות שונות באשר להשתלשלות העניינים ובאשר לאופן הנכון שבו יש לערוך את ההתחשבנות, בשים לב לכך שהעבודה הופסקה בטרם הושלמה. מצב דברים זה דורש קיום הליך לגופו של עניין, תוך מתן אפשרות למבקשת להתגונן בפני התביעה.

לסיכום, יש להעיר, כי אכן גירסת ההגנה, בניגוד לתביעה, אינה בהירה לחלוטין, ואין בה התייחסות פרטנית לטענות מפורשות שהועלו בכתב התביעה, ועם זאת, נוכח האמור לעיל, אין בכך כדי לשלול מהמבקשת את יומה בביהמ"ש.

אשר על כן, ניתנת בזאת למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב תשע"ד, 28 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.