ג'י.אי. ארליך (1995) בע"מ נ' אין 4 טל בע"מ ואח'

החלטה

1. בתיק זה ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המשיבים ביום 19.1.12 ונכנס לתוקף ביום 24.1.12 עם המצאת הערבויות כנדרש.

המשיבים הגישו בקשה לביטול צו עיקול זה.

טענתו המקדמית של ב"כ המשיבים היא כי צו העיקול פקע בהתאם להוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וזאת משום אי המצאת הבקשה והמסמכים הנלווים אליה לידי המשיבים במועד.

ב"כ המבקשת טען בתגובתו לטענה זו, כי המסמכים הומצאו לידיו של המשיב 2 כבר ביום 25.1.12 יחד עם כתב התביעה ותמך טענתו זו באישור מסירה ותצהיר השליח.

המשיב 2 לא חלק על טענת ב"כ המבקשת כי קיבל לידיו את כתב התביעה באמצעות השליח, אלא שהמסמכים שקיבל לא כללו כלל את הבקשה למתן צו עיקול זמני והמסמכים הנלווים אליו.

עוד טען המשיב 2 כי המסירה בוצעה ביום 30.1.12 ולא כטענת השליח.

לחילופין, טען ב"כ המשיבים כי לא מלאו התנאים הנדרשים להטלת צו העיקול בהתאם לתקנות, דהיינו, קיומה של עילת תביעה כנגד המשיב 2. לא נטען דבר לעניין יסוד ההכבדה בביצוע פסק הדין אך נטען כי במאזן הנוחות נגרם למשיב 2 נזק כבד ובלתי הפיך שכן הוטל עיקול בחברות הבטוח ובכך נמנע ממנו הטיפול הרפואי לו הוא נזקק כתוצאה ממחלתו הקשה.

במעמד הדיון הראשון שהתקיים בין הצדדים התייתר הצורך בדיון בטענה אחרונה זו שכן ב"כ המבקשת הסכים לביטול צו העיקול על כספי המשיב 2 בחברות הבטוח.

בין הצדדים נותרה לדיון שאלת תוקף צו העיקול על זכויות המשיב 2 בנכס המקרקעין שהוא בית מגוריו הרשום על שמו ועל שם זוגתו, בכפוף למשכנתא רשומה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ על סך מיליון ₪.

2. השאלה הראשונה הנשאלת היא האם פקע צו העיקול בשל אי ביצוע המסירה למשיבים כנדרש.

מחקירה שבוצעה לשליח לא מצאתי עילה לפקפק במועד ביצוע המסירה כנטען על ידי השליח, דהיינו, ביום 25.1.12.

בניסיונו לבסס את טענת מרשו, בקש ב"כ המשיבים לעיין בדו"ח פעילות של חברת השליחויות עבור ב"כ המבקשת לחודש ינואר. דו"ח זה הומצא ללשכתי היום ולאחר עיון בו ניתן לראות כי לא בוצעה כל שליחות עבור ב"כ המבקשת ביום 30.1.12 וכי השליחות למשיבים אכן בוצעה ביום 25.1.12.

יש לציין כי ניתן לראות בדו"ח הפעילות כי בוצעה באותו היום גם שליחות לחברות הבטוח כלל ומגדל לשם רישום צו העיקול שניתן כנגד המשיב 2.

קושי נותר בשאלה מה נמסר למשיב 2.

על פני אישור המסירה, עליו חתם המשיב 2, נרשם כי נמסר לידיו כתב התביעה. הרישום אינו כולל כי המסירה כללה גם בקשה למתן צו עיקול והמסמכים הנלווים אליה. אין כל ראיה, למעט דברי ב"כ המבקשת, כי יחד עם כתב התביעה נמסרו גם מסמכי צו העיקול.

ב"כ המבקשת אף אישר כי תוכן המעטפות שנמסרו למשיבים ידוע למתמחה ממשרדו אך לא צורף תצהיר מטעמה.

טוען המשיב 2 בתצהירו כי נודע לו על קיומו של צו העיקול רק באמצעות מכתבה של חב' הבטוח כלל אשר נמסר לו ביום 2.2.12 ורק בעקבות מכתב זה פנה לבית המשפט ביום 9.2.12 וקיבל לידיו העתק הבקשה לצו עיקול והצו שניתן בעקבותיה.

אם כך, לא נסתרה טענת המשיב 2 כי המסמכים שנמסרו לו לא כללו את הבקשה לצו עיקול ונספחיו.

מבקש ממני ב"כ המבקשת שלא להאמין למשיב 2 בטענתו מאחר וכבר לא אמר אמת כאשר טען כי כתב התביעה נמסר לו ביום 30.1.12, מועד שהוכח כשגוי.