ג'נאים מוחמד נ' מנהל מקרקעין ישראל - מחוז הצפון ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה נוספת שהוגשה על ידי התובע, להתיר לו להגיב לסיכומי הנתבעים ולטענתם, לפיה לא הוכח כי התובע הוא הבעלים של המגרשים נשוא כתב התביעה.

2.התובע טוען כי העובדה שלא כלל בסיכומיו טענה בדבר הוכחת זכות המבקש במקרקעין, נעוצה בהלך מחשבה על פיו יושבה מחלוקת זו במהלך ישיבת ההוכחות בה נחקר התובע. לדברי ב"כ המבקש, לא העלה בדעתו כי לאחר חקירת התובע יחזרו הנתבעים ויטענו את שטענו. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי לא ניתן להעלות על הדעת כי ביהמ"ש לא ייתן לו הזדמנות לנסות ולהפריך את טענת הנתבעים מתוך חומר הראיות המצוי בפני ביהמ"ש.

3.הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין אף טעם להיעתר לבקשה ולו מן הטעם כי ביהמ"ש יזדקק ממילא למלוא חומר הראיות, וזאת אף מבלי שיידרש לכך בסיכומי תשובה נוספים שיוגשו על ידי התובע.

4.שבתי ושקלתי את טענות הצדדים. סבורני כי הגיעה העת לאפשר לביהמ"ש ליתן את פסק דינו.

מתום שמיעת הראיות, הוגשו על ידי התובע בקשות רבות, הכוללות בין היתר בקשה לפיצול סעדים, בקשה למתן פסק דין בהיעדר סיכומי הנתבעים ושתי בקשות נוספות שנגעו למתן זכות תשובה בטענות כאלה ואחרות, שנענו בעיקרן.

5.מלכתחילה אין בבקשת התובע הסבר המניח את הדעת מדוע לטענתו לא התייחס לטענת זכותו של התובע במקרקעין, זכות העומדת ממילא בבסיס תביעתו. ואולם, משעה שהתובע מבהיר בבקשתו כי טענות התובע לזכויות במקרקעין עולה במפורש מחומר הראיות, חזקה שביהמ"ש, אשר יבחן את מלוא הראיות, ישים ליבו לראיות אלה.

היעתרות לבקשת התובע להגיש סיכומי תשובה, אשר יתייחסו לראשונה לזכות התובע במקרקעין, יצריכו ממילא מתן זכות תגובה לנתבעים ויאריכו שלא לצורך את מתן פסק הדין.

6.לאור כל האמור, לא ראיתי לשנות מהחלטתי מיום 26/10/10, אשר דנה בבקשת התובע ואשר עליה לא השיג התובע.

7.המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"א, 21 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.