ג'מיל יוסף קוט נ' ויליאם מעבוכ ואח'

פסק דין

התובע יליד 8.7.1958 נפגע בתאונת דרכים ביום 8.6.2001.

הנתבעים אחראיים לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נזקק התובע לקבל טיפול רפואי בחדר מיון של בית חולים נצרת בגין כאבים בכתף שמאל. כמו כן הודגמה רגישות מעל עמוד שדרה צווארי והגבלה בתנועות.

בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נזקק התובע לטיפול רפואי במסגרת קופת חולים, מרפאות חוץ של בית חולים נצרת במסגרתם אובחן כסובל מרגישות מעל הצוואר, כתוף עם הגבלה בתנועות. כמו כן התלונן התובע על פגיעה בעמוד שדרה מותני.

מטעם בית המשפט מונה ד"ר קליגמן כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. ד"ר קליגמן קבע כי התובע סובל מהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי כאשר מחצית מהנכות קשורה לתאונה קרי 5%. בכל הקשור לעמוד שדרה מותני קבע המומחה כי לא נותרה נכות כלשהי.

ביום 28.4.2010 הוסכם בין הצדדים כי יוגשו סיכומים ללא שמיעת עדויות ובית משפט יתן פסק דין מנומק על סמך הראיות הנמצאות בתיק. להלן אדון בראשי הנזק אחד לאחד.

כאב וסבל:

בשים לב לחבלה שמחבל התובע, לטיפולים שקיבל כמפורט בחוות דעת ד"ר קליגמן הנני פוסק סך של 10,000 ₪.

הפסדי שכר בעבר והפסד כושר השתכרות:

צודק בא כח הנתבעת כי בכתב התביעה לא תבע התובע הפסדי שכר בעבר אלא טען כי קיבל אישורי מחלה עד ליום 31.7.2001. אין כל טענה בדבר הפסדי שכר בתקופה בסמוך לאחר התאונה.

התובע מיקד את תביעתו בגין הפסדי שכר אך ורק להפסדי שכר לעתיד לכן אתייחס רק לראש נזק זה החל מיום הגשת התביעה 2.5.2006 ולעתיד. הנזק לעתיד הנתבע בכתב התביעה הוא החל מיום הגשת התביעה ואילך.

לתובע נקבעו מספר נכויות במוסד לביטוח לאומי ענף נכות כללית והוא מקבל קצבת נכות כללית נכון למועד כתיבת פסק הדין.

הנכויות אשר נקבעו לתובע בענף נכות כללית הינן בגין התמכרותו לטיפה המרה, מחלת הסוכרת והגבלה בתנועות הצוואר.

כעולה מתיק התובע בענף נכות כללית, התובע עבד כצבעי ופחח רכב עד שנת 1989. בשנת 1990 היה במאסר ומאז אינו עובד. לאחר שחרורו מבית הסוהר בשנת 1999 עבד תקופות לא רצופות ומ- 2/99 ועד 5/03 קיבל קצבת הבטחת הכנסה. אולם בחוו"ד הרופא המוסמך נקבע כי התובע מסוגל לעבוד עבודה מלאה בתנאים מיוחדים.

לתובע נקבעו נכויות במוסד לביטוח לאומי בגין אלכה לוזים 30%, סכרת 10% וצוואר 10%. גם אנוכי סבור כי נכויות אלו אינן שוללות קליל את כושרו של התובע לעבוד. אולם אינני מקבל את טענת התובע כי יש לחשב את הפסדי שכרו לפי הכנסה של 15,000 ₪ ולכך לא הובאה כל ראיה. יש לדעתי לגזור את הפסדי השכר של התובע משכר המינימום.

גם נכה בנכות כללית רשאי לעבוד ולהשתכר בהתאם להגדרת "נכה" בסעיף 195 לחוק המוסד לביטוח לאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה – 1995.

יש בדעתי במקרה זה לפסוק לתובע סכום גלובאלי מיום הגשת התביעה ועד גיל 67.

לכן בראש נזק זה אני פוסק לתובע סך של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.

עזרה והוצאות: