ג'ינו נ' סקרבניק ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבע 3 לסילוק התביעה על הסף .

2.התובע הגיש עוד בשנת 2011 תביעה על סך 4,824,800 ₪ נגד שלושה נתבעים.

הנתבעים 1 ו-2 הם עורכי דין במקצועם. הנתבע 3 הוא גיסו של התובע.

נטען, כי הנתבע 3 עבד אצל הנתבע 1.

3.עפ"י כתב התביעה, לידתה והורתה של התביעה היא בבקשות של נושה בשם שוורץ מרים ונושה בשם עופרה לוין, אשר הגישו באמצעות עו"ד סקרבניק – הנתבע 1, בקשה למתן צו כינוס והכרזת החייב – התובע כפושט רגל עוד ביום 8/7/90.

הגב' שוורץ מרים היא חמותו של עו"ד סקרבניק, והגב' עופרה לוין – היא בתם של אחות התובע והנתבע 3.

נטען, כאמור, כי הנתבע 3 עבד במשרדו של עו"ד סקרבניק.

ניתן צו כינוס נגד התובע והוא הוכרז פושט רגל ומונה נאמן לנכסיו.

4.התובע טען, כי המנהל המיוחד ערך בדיקה, ולאור ממצאיו עלה, כי הנתבעים פעלו שלא כשורה.

לכתב התביעה צורפה בין היתר (נספח יז') החלטת כב' השופטת אלשיך מיום 9/5/11 בתיק פר"ק 1392/90.

ההחלטה ניתנה בעקבות דו"ח המנהל המיוחד בעניינו של יוסף ג'ינו הכולל בתוכו "דיווח על מעשים חמורים לכאורה שנעשו בידי עו"ד יעקב סקרבניק, ששימש ועודנו משמש כנאמן בפשיטת הרגל של מר יוסף ג'ינו". (כעולה מהפתיח להחלטה).

בהחלטה נכתב בין היתר בסעיף 6:

"משהגענו לכאן, הרי מן הראוי לדון בטענות המנהל המיוחד לגופן, או למצער באלו מהן אשר רלוונטיות ודרושות להכרעה.
סוגיה ראשונה ומרכזית הדרושה לענייננו, ודומה כי היא קשורה בקשר הדוק לסוגיות אחרות, נוגעת להאשמה כי הנאמן פעל בניגוד עניינים מובהק. זאת, כאשר הוא עצמו נשה בחייב, להבדיל מפרקליט אשר מייצג נושים של החייב ולאחר מכן מתמנה לבעל תפקיד.
בעניין זה אעיר, כי לשם הסקתם של ממצאים שאינם נוחים לנאמן, אין כל צורך להסמך אך ורק על עדותו של הנושה דוד רופא, אשר במשך תקופה ארוכה היה מקורב לנאמן ואף יוצג על ידו באורח אישי (אעיר, כי בפני מצויה העדות המפורטת של מר דוד רופא בחקירתו בפני המנהל המיוחד, אולם חרף זאת מר רופא לא הגיב לבקשה ולא התייצב לדיון).
אף ניתוח גרסתו של עו"ד סקרבניק עצמו אינו מטיב עימו, וזאת בלשון המעטה – שלא לומר, מעלה תהיות לא מעטות. כך למשל, אף מגרסה זו, אין ספק כי הוא עצמו היה מעורב עד-צוואר בארגון והעמדת ההלוואה לחייב – באשר אף לפי הגרסה הנוחה לו, הוא עצמו ארגן את ההלוואה מכספיה של בת משפחה מבוגרת, פנסיונרית שאינה אשת עסקים, ואינה מלווה כספים כחלק מעיסוקיה.
אם לא די בכך כי גרסה זו הינה בעייתית לכשעצמה (ועל-פניה סותרת את גרסת החייב, אשר נשמעת קוהרנטית ומסתברת יותר), הרי שאף אם אקבלה, די בכך כדי ללמד שהאינטרס של עו"ד סקרבניק בתיק היה אישי ושונה מאד מאינטרס של פרקליט רגיל המייצג נושים.

זאת ועוד; הדרך הנפתלת בה טופל החוב לאחר מכן, לרבות שרבוב שמה של גב' לוין לשטר המשכנתא, והאורח התמוה בו בסופו של דבר הועברו – בידיעת והסכמת הנאמן כספים שנגבו במסגרת כינוס בגין שטר המשכנתא - לא לגב' שוורץ "הנושה המובטחת", אלא למר רופא, שלא היה נושה מובטח כלל ועיקר, הולמים יותר את הגרסה לפיה לפיה עו"ד סקרבניק "שיחק" בכספים שהוא עצמו הלווה, בין אם במסגרת של קשר עסקי ובין אם במסגרת אחרת. כך או אחרת, הרי שהמקרה שונה עד מאד, ובאורח מהותי, ממצב הדברים ה"רגיל" בו מתמנה לתפקיד הנאמן פרקליט שיצג נושה של החייב טרם הליכי פשיטת הרגל, אך הוא עצמו אינו נושה בחייב".