ג'ומאנה ואח' נ' אולגה

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה מבוססת על החזר שיקים, אשר שולמו לטענת התובעים לנתבעת עבור קורס במכון היופי של הנתבעת, בשם "קלאופטרה", כאשר בפועל התובעת מס' 1 לא מימשה את זכותה ללמוד את אותם לימודי יופי ולכן ביקשה לקבל החזר של השיקים לידיה, אבל בפועל נענתה בשלילה ע"י הנתבעת.

אין חולק, כי מתוך אותם 6 שיקים, כל שיק ע"ס 1,166 ₪, בפועל 3 שיקים נפרעו, כאשר ביחס לשיק אחד נעשה החזר במזומן בסך של 1,166 ₪, אשר ניתנו מבעלה של הנתבעת לבעלה של התובעת 1 ואולם לטענת הנתבעת, לא היה מדובר בהחזר כספי בגין לימודי היופי, אלא בגין שכר עבודה של התובעת 1 במכון היופי של הנתבעת ועוד אזדקק לטיעון זה שהינו הטענה המרכזית, אם כי לא היחידה של הנתבעת, בהמשך.

שני שיקים בסך 1,166 ₪, כאשר מדובר בסכום של 2,400 ₪ לערך מבטאים את התביעה הכספית, כאשר 3 שיקים נוספים אין מחלוקת, כי בוטלו ע"י התובעים ולמעשה מעולם לא נפרעו, ואולם התובעים דורשים את השיקים לידיהם או לחילופין את התמורה הכספית בגין אותם שיקים, בין השאר בגין החשש שאותם שיקים ימצאו את דרכם לצדדים שלישיים והתובעים ייתבעו בגין תמורתם.

בנוסף לדרישה הכספית הזו, טוענים התובעים, כי יש לפסוק להם עוד 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טירחה והוצאות משפט שנגרמו להם, לרבות הבאת עד לביהמ"ש.

טענתם של התובעים פשוטה. לטענתם של התובעים, שולמו השיקים האמורים מהתובעים לנתבעת בגין רצונה של התובעת מס' 1 ללמוד לימודי יופי אצל הנתבעת, כאשר השיקים היו של בעלה של התובעת מס' 1, התובע מס' 2, ומכאן גם היריבות שבין התובע מס' 2 ובין הנתבעת.

טענתה של הנתבעת לעומת זאת, הוא ששיקים אלה שולמו לה כדין בגין לימודי יופי, אשר בניגוד לטענת התובעת 1 מומשו על ידה הלכה למעשה, אם כי התובעת 1 מסיבותיה שלה, בחרה שלא להמשיך את לימודי היופי, אין כל קשר בין הסכום הנ"ל בשיקים נשוא התביעה ששולם לה כדין ובין עבודתה במכון היופי של התובעת 1 אצל הנתבעת, בגינה היא קיבלה שכר והוצאו לה תלושי שכר על בסיס הבנות והסכמים בע"פ המבוססים על אחוזים מסויימים מתוך כל לקוח פוטנציאלי.

גם הסכום הכספי שניתן במזומן בסכום של 1,166 ₪ היה על רקע תשלום שכר עבודה ולא בשום פנים ואופן על רקע של תשלום או החזר בגין שיק מבין השיקים שנתבעו, זו עמדתה וגירסתה של הנתבעת.

לאחר ששמעתי את עדויות התובעים, הנתבעת וכן עדה מטעם התובעים שעוד אזדקק לעדותה בהמשך – הגב' אימאן , אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל, עם זאת בחלקה בלבד.

להלן הסברי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1.אין חולק, כי 6 שיקים שמתוכם 3 נפרעו בלבד, ולכן אין גם כל הצדקה לקבל ולהחזיר את מלוא 5 השיקים נשוא התביעה, לאחר ששיק אחד הוחזר במזומן, שולמו ע,י התובעים לנתבעת בגין רצונה של התובעת 1 ללמוד לימודי יופי אצל הנתבעת.

הטענה של התובעים, כי בפועל לא מימשו את הלימודים, כפי שטענו בתצהיריהם ובחקירתם, לא נסתרה ואף חוזקה בעדותה של העדה הגב' אימאן. בפועל, לא העמידה הנתבעת כל הגנה בראיות כנגד טענתם אלה של התובעים.

הנתבעת לא הציגה כל יומן נוכחות, לא הציגה כל ראייה לגבי הלימודים שהם לימודים עיוניים ומעשיים ולמעשה כל טענותיה היו בעלמא.

הניסיון של עו"ד שלה להתבסס ולהסתמך על הטענה, שהנה התובעת 1 עצמה מציינת, כי ביצעה טיפולי יופי בלקוחות והדבר מלמד על כך כי למדה או סברה ניסיון מעשי, הינה טענה תאורטית שאין לקבל ולהכשיר אותה.

הנתבעת הייתה יכולה להביא עדות שהן אותן בחורות שלמדו בקורס שנפתח ונלמד כחודשיים לטענתה, יחד עם התובעת 1. הסבריה בביהמ"ש, כי נמנעה מכך מחשש למוניטין או פגיעה בעיסקה היא טענה בלתי מתקבלת על הדעת, גם אם מדובר "במגזר", שהרי מה בסה"כ היו אותן עדות צריכות ויכולות להעיד? בסה"כ על כך שהתובעת 1 למדה תקופה ארוכה וקיבלה בעצם שירות בגין השיקים עליהם שילם בעלה. משלא הוכח, כי ניתן שירות, מדובר למעשה בכשלון תמורה מלא לכל דבר ועניין ואני לא נותן אמון, כי אכן התובעת 1 למדה אצל הנתבעת.

2.מסקנתי מתחזקת לאור מערכת היחסים בין הצדדים אשר הייתה מבוססת בין השאר על כך שהתובעת 1 עבדה אצל הנתבעת וקיבלה אצלה שכר. יש וויכוח בכמה ימי עבודה מדובר, כמה אחוזים התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת, ואולם אני לא סבור, כי עלי להיכנס במסגרת פס"ד זה בסוגייה. מה שחשוב לי לצורך הכרעה בתיק זה, הוא שהצדדים הפרידו בצורה ברורה בין שכר העבודה ובין התשלום בגין לימודי היופי, למרות שלכאורה לא היה כל מניעה, וזה דווקא היה אינטרס של הנתבעת לקזז את שכר העבודה מתוך שכר הלימוד. אינני נותן אמון והדבר בלתי סביר, כי הסכום של 1,166 ₪ שניתן במזומן, ועצם העובדה שניתן דווקא סכום הזהה לחלוטין לסכום אחד השיקים נשוא המחלוקת, היה בגין או על חשבון שכר עבודה כפי שטענה הנתבעת, והטענה המסתברת יותר הייתה שפשוט זה היה החזר של אחד השיקים לאחר שהופעל לחץ מטעם התובעים על הנתבעת ועל בעלה, אשר נתן בפועל את הכסף במזומן לבעלה של התובעת.

3.בעוד הנתבעת, כפי שציינתי, לא הביאה שום עדה לתמיכה בטענותיה, הובאה עדותה של הגב' אימאן, אשר עבדה שנה אצל הנתבעת, ואף הומצא תמליל בעניינה שביחס אליו נטענו טענות מטענות שונות ע"י ב"כ הנתבעת, לרבות אי הספקת דיסק של השיחה וכן תמלול בערבית לפני התמלול בעברית. התמלול פחות חשוב לי. יותר חשובה לי עדותה בביהמ"ש. הניסיון להכפיש את העדה ולטעון, כי מדובר למעשה בעדת שקר אינטרסנטית, אשר כל מטרתה הייתה לפגוע בנתבעת לאור ניהול הליך בגין שיק שחזר ביחס לשכר עבודה ששולם מהנתבעת לאותה עדה, לא התקבל על דעתי. שמעתי את עדותה ונתתי בה אמון, כי הגם שהיא אינה מכירה בדיוק את כל הסדרי העבודה שהיו בין התובעת 1 ובין הנתבעת, הרי בפועל התובעת 1 לא למדה, והדגש הוא על – לא למדה, את אותו קורס של רזי היופי אצל הנתבעת, ואני נותן אמון בעדותה זו.

מכל המקובץ דלעיל, יש לקבל את התביעה בחלקה.