ג'בארין נ' אגבאריה ואח'

פסק דין

זו תביעה כספית לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, מסוג שברולט, מ.ר. 6056323, בתאונת דרכים ביום 16.08.10, עת התנגש ברכבו רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מסוג ניסן, מ.ר. 3944619.

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת") הינה מבטחת השימוש ברכב הנתבע על פי פוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד שלישי.

המחלוקת העיקרית הטעונה הכרעה בתיק דנן הינה בטענת הנתבעת, מבטחת רכב הנתבע, להעדר קיומו של כיסוי ביטוחי הואיל ובמועד התאונה נהג הנתבע ללא רישיון נהיגה בר תוקף כדין, ומטעם זה סירבה הנתבעת לכסות את נזקי רכב התובע.

אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי לקבל את טענות הנתבעת בנושא הכיסוי הביטוחי.

הואיל ועסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין ינומק בתמצית כמצוות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

גרסת התובע

התובע טוען, כי במועד הנקוב, החנה את רכבו בחניון של קניון "אל הראם" באום אל פחם, נעל את הרכב ויצא לסדורים. כעבור שעה, עם שובו אל הרכב, גילה כי רכב הנתבע פגע ברכבו בחלקו הקדמי שמאלי.

לטענתו, הנתבע הודה בו במקום כי רכבו פגע ברכב התובע ובאחריותו לקרות האירוע.

התובע טוען, כי בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה הינה לפתחו של הנתבע ומשכך, עליו ועל הנתבעת 2 – המבטחת של הרכב – ביחד ולחוד, לשפותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו אשר הוערכו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

התובע פירט את הסכום המבוקש בכתב התביעה: 18,800 ₪ בגין נזק ישיר שאירע לרכב; 1,100 ₪ בגין שכ"ט שמאי, הפסד הנחת העדר תביעות בסך 2,000 ₪, וכן 1,000 ₪ בגין השבתת הרכב, והכל בסך כולל העומד על 22,900 ₪.

פנייתו של התובע לנתבעת בדרישה לפיצוי נדחתה בטענה של העדר כיסוי ביטוחי, בשל אי החזקת הנתבע ברישיון נהיגה בר תוקף במועד אירוע התאונה. נוכח סירובה של הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח כאמור, הוגשה התביעה המונחת בגדר התיק דנא, בפניי.

לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, הוכחו נסיבות התאונה ואשמו של הנתבע לקרותה, ולכן יש ליתן פסק דין כנגד שני הנתבעים בגין האחריות לתאונה. עוד נטען, כי טענת העדר הכיסוי הביטוחי לא הוכחה כדבעי, ולכן אין לפטור את הנתבעת מתשלום הפיצוי לתובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה הנדונה.

גרסת הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי דין התביעה כנגדה להידחות מהטעם של העדר כיסוי ביטוחי.

לשיטתה, לנתבע לא היה רישיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה, שהרי פג תוקף רישיונו ביום 04.06.10.

כמו כן, לטענתה, לנתבע לא היה רישיון נהיגה בר תוקף, מכיוון שרישיונו בוטל על פי חוק ההוצאה לפועל.

הנתבעת טוענת בנוסף, כי הנתבע היה חייב לעבור קורס רענון, ומשלא עשה כן, נמנע משרד הרישוי מלחדש את רישיונו מכוח סמכותו הקבועה בתקנות 212 ו- 213 לתקנות התעבורה. ב"כ הנתבעת גורס, כי יש לראות בנתבע כמי שנפל פגם מהותי בכשירותו לנהוג במועד התאונה. זאת, משום שחידוש רישיונו היה מותנה בהשתתפותו בקורס הרענון, שיש לראותה כדרישה מהותית לצורך הכשרת הנהג לפי תקנה 213 לתקנות התעבורה. לשיטתו, אין מדובר בהגבלה מטעמים ופגמים טכניים, אלא הגבלה הנוגעת לכשרות של בעל הרישיון לנהוג ברכב מן ההיבט המהותי שבדבר.

העדר רישיון בתוקף, טוענת הנתבעת, עומד גם בניגוד לתנאי פוליסת הביטוח שהוציאה לנתבע, ועל כן יש לראות את האחרון כמי שאינו זכאי לכיסוי הביטוחי מתוקף הפוליסה. עוד נטען, כי זכאותו של התובע נשללת מכוח הוראות פוליסת הביטוח. ב"כ הנתבעת מפנה להוראת תנאי 1 בפרק 7 של הפוליסה, המתנה את הכיסוי הביטוחי בכך שהנוהג לא נפסל מלקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה על פי הוראת חיקוק או רשות מוסכמת (כגון תקנה 213 לתקנות התעבורה) והשנוהג היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף בתאריך כלשהו במשך 24 החודשים שקדמו למועד נהיגת כלי הרכב. בענייננו, נשלל הכיסוי ביטוחי אף על-פי תנאי הפוליסה (כך נטען), שכן תנאי לכיסוי הביטוחי הוא רישיון נהיגה שהיה בתוקף ב- 24 החודשים שקדמו לתאונה.

כיוון שהנתבע נהג ברכב, כאשר בוטל רישיונו ו/או לא חודש עקב אי השתתפותו בקורס רענון, הרי שנהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף ובניגוד לתנאי הפוליסה, דבר המפקיע את הכיסוי הביטוחי בזמן התאונה ופוטר את הנתבעת מחבותה במקרה זה.