ג'באלי נ' ברגות

החלטה

ההתנגדות מתקבלת.

הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד ולביטול פסק דין והיה עליו לצרף כל מסמך המצוי ברשותו וברשות בא כוחו על מנת לתמוך בטענות המועלות על ידו.

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תש"ע, 16/12/2009 במעמד הנוכחים.

אינעאם שרקאוי, רשמת

החלטה

הנתבע הגיש שתי בקשות. האחת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין והשנייה בקשה לביטול פסק דין הניתן בהעדר הגנה.

בקשה להארכת מועד

1. תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר יש להגיש תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה, ומי שלא מגיש בקשתו תוך מועד זה עליו להגיש בקשה להארכת מועד ולפרט מהם הטעמים המיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשתו.

2.פסק הדין אשר מבקשים ביטולו ניתן ביום 12.04.06, ואילו הבקשה להארכת מועד, וכן הבקשה לביטול פסק הדין הוגשו ביום 01.04.09, כלומר, שלוש שנים לאחר מתן פסק הדין.

3.על מנת לבדוק אם בקשת הנתבע מוגשת באיחור יש לברר מתי התקבל פסק הדין לידי הנתבע. חשוב להדגיש כי נטל הוכחה זה נופל על שכמו של התובע. התובע לא עמד בנטל הוכחה זה, לא הציג בפני בית המשפט אישור מסירה כלשהו המראה כי הנתבע קיבל את פסק הדין לידיו. אמנם התובע טען בתגובתו לבקשה להארכת המועד כי האזהרה הומצאה לאחיו של הנתבע ביום 05.09.06 וכי תצהיר המוסר מאמת כי אחיו סירב לחתום על אישור המסירה, משום מה, הן האזהרה והן תצהיר פקיד המסירה לא צורפו לתגובה ואף לא הוצגו בפניי היום.

על כן לא ניתן לומר כי הנתבע איחר את המועד להגשת בקשתו לביטול פסק הדין.

4.התובע טוען כי הנתבע ידע על קיום פסק הדין ויש לראות בכך כהמצאה כדין.

הנתבע בבקשתו למתן אורכה, בסע' 3 לתצהירו, טוען טענה כללית וסתמית וחמקנית כי רק לאחרונה ובאקראי גילה קיומו של תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה בה עסקינן. הוא מדגיש בתצהירו כי זו הייתה ההזדמנות הראשונה בה גילה כי הוגש נגדו כתב תביעה בבית המשפט. מיד עם ידיעתו על קיום פסק הדין הוא פעל לצילום החומר ולהגשת בקשה לביטולו.

הנתבע מחד, מודה כי הוא איחר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, והראייה שהוא מעיד בקשה להארכת המועד, ומנגד אינו רושם מתי בדיוק ידע על קיום פסק הדין ומסתפק בלטעון טענה כללית כי רק לאחרונה ידע על קיום פסק הדין, קרי במועד הסמוך למועד הגשת בקשתו להארכת מועד, ביום 01.04.09.

ברור הוא כי העלאת טענה כללית מסוג זה על ידי הנתבע נועדה לעזור לנתבע בבקשתו להארכת מועד, ולא כך הוא. מי שרוצה להוכיח לבית המשפט כי בקשתו מוגשת בסמוך למועד ידיעתו על קיום פסק הדין עליו להתכבד ולפרט את המועד המדויק בו נודע לו על קיום פסק הדין.

5.נשאלת השאלה האם ניתן לראות בידיעת הנתבע על קיום פסק הדין כהמצאה כדין לצורך הגשת בקשתו לביטול פסק הדין. לא אחת נפסק כי ידיעה על קיומו של פסק הדין אינה תחליף להמצאת פסק הדין לידי הנתבע אישית, אך הלכה זו סויגה כי עת משתמש הנתבע נגדו ניתן פסק הדין בידיעה על קיום פסק הדין, ניתן לומר כי פסק הדין הומצא לידיו. לא הוכח בפניי מתי בדיוק ידע הנתבע על קיום פסק הדין ואף כי הוא השתמש בידיעה זו לצרכיו הפרטיים. על כן, לא ניתן לראות בידיעתו על קיום פסק הדין כתחליף להמצאה כדין.

6.מכאן, אני סבורה כי לא ניתן לומר, כי הנתבע איחר את המועד בהגשת בקשתו לביטול פסק הדין.

הבקשה לביטול פסק הדין

1.הנתבע טוען כי הוא מעולם לא קיבל את כתב התביעה לידיו, וכי החל מיום 06.10.05 ועד ליום 03.10.06 הוא שהה כאסיר בבית הסוהר. לטעמו של הנתבע היה על התובע להמציא את כתב התביעה לידיו באמצעות שירות בתי הסוהר.

התובע, מנגד, טוען כי כתב התביעה הומצא בכתובת מגוריו של הנתבע ונמסרה לידי אחיו של הנתבע עוד ביום 09.02.06, אשר סירב לחתום על אישור המסירה ותצהיר פקיד המסירה תומך בכך. הנתבע בחקירתו בפניי אימת כי כתובתו הרשמית הרשומה במשרד הפנים הינה כתובת הוריו, וכי יש לו אח אשר גם גר עמו נכון ליום הגשת התביעה.