בת"ת 28045-07-16

1.ביום 13.7.2016 הגישה המבקשת בקשה לתשלום תכוף לפי סעיף 5א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק). בבקשה, שנתמכה בתצהיר, נטען כי כתוצאה מפגיעתה של המבקשת, ילידת שנת 1931, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 2.2.2016 בתאונת דרכים, נגרמו לה חבלות בראש, פגיעות בקרסול ובברך שמאל, פגיעה בעמוד שדרה, שברים ואובדן תחושה בידיים. בעקבות התאונה היא אושפזה בבית החולים "בני ציון" בחיפה עד ליום 18.2.2016 ולאחר מכן שהתה עד ליום 3.5.2016 במרכז רפואי שיקומי "בית בלב" בנשר, ושוחררה לביתה.

בתעודת השחרור מהמרכז השיקומי צוין כי בתאונה נגרם למבקשת שבר בקרסול ושבר באזור העליון של עצם השוק ברגל שמאל, כי עברה טיפולי פיזיותרפיה, כי בתקופת השיקום הושגה יכולת תפקודית ברמה עצמאית מותנית בכל התפקודים היומיומיים, פרט להשגחה ברחצה ובלבישה בפלג גוף תחתון, וכי המבקשת, אשר מתגוררת לבדה בקרבת שניים מילדיה ומתניידת עם הליכון גלגלים, "זקוקה לעזרה רבה ב-ADL כמו משק בית וקניות".

בבקשה פורטו 12 סעיפי הוצאות חד-פעמיות (עבור מונית ואמבולנסים, טיפולים אורתופדיים, התאמת איבזור בטיחות למקלחת ומטפלת) ו-10 סעיפי הוצאות חודשיות (מזון, מים, ארנונה, חשמל, נסיעות, תרופות, טיפול אצל כירופקרט ושעות עזרה בבית של בִּתה של המבקשת), שנדרשו כתשלום תכוף, וצוין כי אין בהכנסותיה החודשיות של המבקשת, 2,500 דולר המתקבלים מפנסיה וביטוח לאומי בארצות הברית, כדי לכסות הוצאות אלו.

2.המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי הסכומים שפורטו בבקשה הינם מוגזמים, ובחלקם אינם ברי-פיצוי, בין השאר מאחר והמבקשת לא מיצתה את זכויותיה במוסד לביטוח לאומי. בדיון בבקשה, שהתקיים ביום 6.6.2016, אישרה המבקשת כי לא פנתה למוסד לביטוח לאומי וציינה כי עד סוף חודש יוני הועסקה בדירתה מטפלת.

3.התשלום התכוף נועד לאפשר למי שנפגע בתאונה לקבל באופן מיידי דמי קיום וכיסוי להוצאות האשפוז, כדי שלא יסבול נזק וסבל שאינם ניתנים לתיקון, וכדי שלא יהיה נתון לחסדי חברת הביטוח. התכלית החקיקתית של סעיף 5 לחוק הפיצויים תוארה כ"מטרה אנושית של הגשת סיוע מיידי לאדם, אשר נאלץ לעמוד באופן פתאומי בהוצאות אשר עלולות להיות גדולות מכפי יכולתו" (ע"א 330/84 מדינת ישראל נ' הלבנון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(2) 663, 667 (1986)). תשלום תכוף נועד, מטבעו, להושטת סעד מהיר וזמני לנפגע, ובית משפט פוסק בו על יסוד ראיות לכאורה בלבד (רע"א 1271/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונים, פסקה 15 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (פורסם בנבו, 8.4.2012) (להלן: עניין הכשרת היישוב)).

4.בסעיף 5(ב) לחוק נקבע כי תשלום תכוף כולל הוצאות לצרכי ריפוי, צרכי סיעוד וצרכי מחיה. סעיף 5(ה) לחוק מסייג את מרכיב ההוצאות לריפוי, באופן שחברת הביטוח נותרה אחראית כלי הנפגע ליתר השירותים הרפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות. ברע"א 1886/11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 30.11.2011) הובהר כי די בראיות לכאורה שטיפול מסוים לו זקוק הנפגע אינו כלול בסל הבריאות, על מנת שבית המשפט יפסוק לו תשלום בסכום המביא בחשבון את הצורך באותו טיפול. בעניין הכשרת היישוב נקבע כי תחילה על הנפגע לפנות לקופת החולים כדי לברר אם הטיפול כלול בסל הבריאות אותו היא מממנת, וכאשר מתברר, ולו לכאורה, כי אינו זכאי לטיפול זה, כי אז תחוב חברת הביטוח בעלות הטיפול, והוא יזכה מידה לתשלום תכוף.

בענייננו, לא הוכח, ולו לכאורה, כי המבקשת נזקקה לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות. ההוצאות היחידות לצרכי ריפוי בהן ניתן להכיר, על-פי הקבלות שצורפו לבקשה, הינן התשלום בסך 1,000 ₪ לכירופרקט, שטיפל בשיפור ההליכה והיציבות של המבקשת והתשלום בסך 110 ₪ ל"יד שרה" עבור השאלת הליכון מתקפל עם גלגלים.

5.לאור הגדרת צרכי סיעוד בתקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט-1989 (להלן: התקנות), תוכר ההוצאה בסך 1,150 ₪ ששולמה עבור התקנת אביזרי בטיחות למקלחת בדירת המבקשת. לא הומצא תיעוד על תשלום למטפלת וכן על הוצאות בגין צרכי מחיה, כהגדרתם בתקנה 3 לתקנות, ולכן לא ייפסק תשלום תכוף בגינם.

6.אשר על כן, הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת 2,260 ₪ כתשלום תכוף לתקופה שעד ליום 13.7.2016, ושכר טרחת עורך דין בשיעור 12.5% מסכום התשלום התכוף שנפסק.