בשיר ריאד נ' מ. ש קידוח וניסור צפון (1997) בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דבר וטענות הצדדים

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו, יליד 1963, ביום 10.9.99, במהלך עבודתו אצל הנתבעת מס'1- מ.ש. קידוח וניסור צפון (1997) בע"מ (להלן:"הנתבעת"), המבוטחת על ידי הנתבעת מס' 2 בביטוח חבות מעבידים.

על פי נטען בכתב התביעה (סעיף5), "בתאריך 10.9.99 בשעה 16:00 לערך עת עבד התובע באתר העבודה על הקומפרסר החשמלי שמשקלו 50 ק"ג בערך בבית פרטי בעתלית, תפסו אותו כאבי גב חזקים כך שלא יכל לזוז ולא לנוע לאחר שעבד באותו יום 7 שעות רצוף על הקומפרסר" (להלן:"התאונה").

התובע טוען כי לאחר התאונה, התובע קיבל עזרה ממנהל העבודה – מר שלום בוחבוט ומעובד אחר בשם עלי חרדאן. מנהל העבודה הבהיל את התובע לביתו ומשם הובהל התובע על ידי בני משפחתו למרכז הרפואי ע"ש הלל יפו בחדרה. בבית החולים, עבר התובע סדרת בדיקות ושוחרר באותו יום לביתו עם הוראות למעקב רפואי. בהמשך אובחן התובע כסובל מבלט דיסק במספר גבהים ומומחה מטעמו קבע לו נכות צמיתה למכלול ההפרעות בגב בשיעור של 30%.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכויות זמניות שונות ונכות צמיתה בשיעור של 15% החל מיום 1.9.2003.

אליבא דהתובע, נסיבות אירוע התאונה דנן, מקימות אחריות בנזיקין על הנתבעת. לשיטת התובע, הנתבעת התרשלה בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לא ערכה הדרכה לתובע בעת קבלתו לעבודה, בהמשך לא הדריכה את התובע בעבודתו לרבות בעניין עבודתו עם מכשירי עבודה כבדים, ולא נקטה באמצעי בטיחות או זהירות סבירים לשם מניעת אירוע תאונות כדוגמת האירוע נשוא תביעה דנן, בו נפגע התובע.

הנתבעים טענו מצידם, כי התובע לא הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה וכפרו באחריותה לתאונה.

ביום 24.2.2010 שמעתי ראיות בתיק, כאשר מטעם התובע העיד בעצמו בלבד, ואילו מטעם הנתבעים העיד מר מאיר בוחבוט. עוד אציין כאן, כי הנתבעים הגישו מטעמם קלטת ותמליל נ/8-נ/9 (אתייחס לכך בהמשך) וכן שלל ראיות נוספות.

השאלות השנויות במחלוקת: נסיבות אירוע התאונה, שאלת החבות ושאלת גובה הנזק.

דיון והכרעה

עדות התובע בעניין נסיבות התרחשות התאונה, הינה עדות יחידה כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]), ומשכך חייב בית המשפט להזהיר את עצמו כי הכרעתו מבוססת על עדות יחידה ולתת נימוק ולפרט מדוע הוא מסתפק בעדות זאת לצורך קבלת התביעה אם בכלל (ראה: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטים בע"מ נ.פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 93).

במקרה הניצב לפני, ולאחר שהזהרתי את עצמי שעדותו של התובע – בעל דין ישיר ומעוניין בתוצאות המשפט- באשר לנסיבות אירוע התאונה, הינה עדות יחידה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין לתת בה אימון וכי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשות התאונה בנסיבות הנטענות על ידו.

התובע תיאר את נסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה ובתצהירו (ת/1). לדבריו בתצהיר, ביום התאונה בשעה 16:00 לערך עת עבד באתר העבודה על הקומפרסר החשמלי שמשקלו 50 ק"ג בערך בבית פרטי בעתלית, תפסו אותו כאבי גב חזקים כך שלא יכל לזוז ולא לנוע לאחר שעבד באותו יום 7 שעות רצוף על הקומפרסר.

ודוק, התובע אינו מפריד בסיבה להתרחשות התאונה וטוען ללא הפרדה, כי התאונה אירעה בשל עבודה ממושכת רצופה של 7 שעות על "הקומפרסר-מכשיר חציבה כבד שמשקלו 50 ק"ג בערך" (להלן:"מכשיר חציבה"). על פי גרסה זו ישנה אפשרות שגבו של התובע נתפס בשל משקלו הכבד של מכשיר החציבה או בשל עבודה ממושכת רצופה בת 7 שעות או בשל שניהם ביחד.

ברם בחקירתו בפני, הוא לא הותיר עלי רושם חיובי ואמין. התובע מסר גרסה כללית, בלתי משכנעת, בלתי עקבית ואינה מתיישבת עם גרסתו שבכתב התביעה.

ראשית, לא ניתן להציל מעדותו של התובע בפני, גרסה אחת מלאה וברורה באשר לנסיבות התרחשות התאונה. התובע תיאר את נסיבות התרחשות התאונה, באופן מקוטע ובלתי רציף.

בכל מקרה, בעדותו בפני, נתגלו סתירות מהותיות ופגמים רבים, שאין בצידם הסברים סבירים ומשכנעים.

כך למשל באשר לשעת התרחשות התאונה, טען התובע בפני כי זו אירעה בשעה 14:00 וכדבריו "אני אומר לכך בשעה 14:00 נתפס לי הגב" (עמ'14 ש17-18), דברים הסותרים את גרסתו בכתב התביעה ובתצהירו שם מסר, כי התאונה אירעה בשעה 16:00 בערך.

התובע נחקר בנקודה זו, אך לא ידע לתת הסבר סביר ומשכנע לפשר סתירה זו בדבריו. לא רק זאת, התובע הדגיש בעדותו, כי ביום התאונה הוא עבד משעה 8:00 עד שעה 14:00 אחרי צהריים, כאשר "בשעה 16:00 לקח אותי מנהל העבודה למחסן להחליף לי את הבגדים כי לא יכולתי להתכופף ולהחליף הנעלים" (עמ'14 ש'9-20). על גרסה זו חזר התובע בסיכומיו (סעיפים 2-3).