בשארה נ' המשרד לבטחון פנים

פסק דין

העותר הגיש עתירה זו כנגד החלטת המשיבים מיום 20.8.12 לבטל את רישיונו לנשיאת כלי נשק. בעקבות הדיון בעתירה הודיעה ב"כ המשיבים כי "לאחר בחינה מחודשת שנערכה לאור חלוף הזמן (הנובע בעיקרו משיהוי המבקש בהגשת העתירה), החליטו [המשיבים] לחזור בהם מהחלטתם נשואת עתירה זו ולבטלה". לנוכח זאת התבקש בית המשפט למחוק את העתירה. להודעה זו צורף מכתבו של ראש חטיבת אבטחה במשטרת ישראל, אשר מסיר את התנגדות המשטרה לרישיון. בעקבות הודעה זו ביקש ב"כ העותר מבית המשפט ליתן פסק דין שבמסגרתו יורה למשיבים להשיב לעותר לאלתר את רישיונו לנשיאת נשק ואת האקדח שהפקיד, וכן לפסוק לו הוצאות. בתגובה טענה ב"כ המשיבים כי אין לפסוק לעותר הוצאות, וזאת בעיקר מחמת השיהוי בהגשת העתירה , וכן לנוכח אי מיצוי הליכים המתבטא בהימנעותו של העותר להגיש בקשה חדשה לבחינת עניינו בחלוף שנה מיום ההחלטה בעניינו. עוד נטען כי החלטתם המקורית של המשיבים הייתה החלטה סבירה בעת שניתנה, וכי חלוף הזמן הוא הגורם היחיד שהביא לשינוי החלטתם כעת. אשר למתן הוראות על ידי בית המשפט ציינה ב"כ המשיבים כי ההחלטה החדשה בעניינו של העותר, המסירה את ההתנגדות להחזרת רישיונו ונשקו, כפופה לנהלי המשיבים בדבר תשלום אגרות ועריכת מטווח, והיא בבחינת החלטה אופרטיבית שאין מקום וצורך להוסיף עליה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבור אני כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותר.

על פי ההלכה הנוהגת לעניין פסיקת הוצאות בעתירות שנמחקו, ייפסקו הוצאות בהתקיים התנאים הבאים: הגשת העתירה מלכתחילה הייתה מוצדקת; לא היה שיהוי בהגשת העתירה; העותר מיצה את ההליכים טרם שפנה לבית המשפט בעתירה; עצם הגשת העתירה - היא אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד המתבקש בעתירתו (בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994)). לדעתי, הגשת העתירה הייתה מוצדקת. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי בהסכמה במעמד צד אחד את המידע המסווג בעניינו של העותר, סבור אני כי החלטת המשיבים לא הייתה מבוססת כל צורכה בעת נתינתה. הגשת העתירה היא אשר הניעה את המשיבים בסופו של דבר להעניק לעותר את הסעד. אכן, העתירה הוגשה בחלוף כשמונה חודשים מיום מתן ההחלטה בערר שהגיש העותר (ההחלטה ניתנה ביום 20.8.12, והעתירה הוגשה ביום 8.4.13). לא ניתן הסבר מוצדק לשיהוי זה, ואולם, אין גם להתעלם מכך שההחלטה בערר התקבלה אף היא, משום מה, בחלוף כשנה מיום הגשת הערר (הערר הוגש ביום 18.8.11). באשר לטענת אי מיצוי ההליכים, הרי שלדעתי מדובר בניסיון לאחוז בחבל משתי קצותיו, ואין מדובר בעתירה מוקדמת.

עם כל זאת, שיעור ההוצאות צריך לשקף גם את סיום ההליך המשפטי בשלב מוקדם (בשונה מעת"מ 59242-07-12).

לנוכח כל האמור לעיל, יישאו המשיבים בהוצאות העותר בסך כולל של 6,000 ₪.

בתגובת המשיבים צוין כי החזרת הרישיון והנשק תיעשה בכפוף לנהלי המשיב בדבר תשלום אגרות ועריכת מטווח. אינני רואה מקום להתערב בעניין זה.

סוף דבר, העתירה נמחקת.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: