בשאלות של נכונות המרשם מול טענת נאמנות, תביעה נגד עזבון, כוונה לשיתוף ספיציפי, מניעות להעלת הטענה לשיתוף בנכס ספיציפי וחד צדדי

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת גליק) מיום 22.4.18 (תמ"ש 67005-06-16), אשר דחה את תביעת המערער כנגד המשיבים, אחיה ואחייניה של אשתו המנוחה, ובה עתר להצהיר כי הינו בעל הזכויות בחלק היחסי של מגרש בחולון שהזכויות בו היו רשומות על שם אשתו המנוחה.

עוד קבע בית המשפט כי בהתחשב בגילו של המערער ומצב בריאותו ההוצאות תיפסקנה על הצד הנמוך, באופן שהמערער חויב לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בלבד.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים:

2. המערער היה בעלה של המנוחה מ.ח ז"ל אשר נפטרה ביום 1.1.13 (להלן: המנוחה) וכאשר המשיבים הינם אחיה ואחייניה, והזוכים היחידים על פי צוואתה מיום 28.5.2000 (להלן: הצוואה).

המערער והמנוחה (להלן: בני הזוג) נישאו ביום 2.12.67 והיו נשואים כ-46 שנים וללא שהותירו צאצאים.

3. המערער טען, כי כ-3 שנים לאחר הנישואין, רכש מכספו בלבד זכויות במגרש בחולון (להלן: המגרש), אולם מטעמי נוחות ומס נרשמו הזכויות המגרש בנאמנות על שם המנוחה. כך גם טען כי משך כל השנים, מעת רכישת המגרש ועד לפטירתה אמרה המנוחה, בפני כל, כי המגרש אינו שלה אלא של בעלה, הוא המערער. כך גם טען כי הם הקפידו על הפרדה רכושית מלאה, לרבות ניהול חשבונות בנק נפרדים, וכי המנוחה לא עבדה והמערער פרנסה, כאשר הם חיו בהרמוניה ובזוגיות טובה, ובעת שרק לאחר פטירתה התגלה כי המנוחה ערכה את הצוואה בה הורישה את כל רכושה, לרבות המגרש, למשיבים.

לטענתו, בעת הנישואין היה כבן 39, מבוסס ובעל נכסים רבים, כולל בית חרושת לייצור שרשרות זהב בתל אביב, בעלים של דירה בחולון, מלאי זהב, תואר בכלכלה ובסטטיסטיקה ותואר בראיית חשבון. מנגד, עד לנישואין עבדה המנוחה כ"פועלת" בבית חרושת לודג'יה והשתכרה משכורת נמוכה, וכאשר רכושה כלל דירה קטנה שרכשה מחסכונות.

4. לטענתו, בשנת 1970 רכש את המגרש מכספים שצבר טרם הנישואין ובגין שיקולי מס ועצות מקצועיות רשם את המגרש בנאמנות עבורו על שם המנוחה, וכי לא הייתה מחלוקת כי הבעלות במגרש שלו. כך פעל בכל הקשור לרכישה וביצוע כל התשלומים וכך גם ברישום, וכאשר למנוחה לא הייתה כל נגיעה לכך. עוד הוסיף כי גם כאשר הוגשה תביעה לפירוק שיתוף במגרש מטעם בעלי זכויות אחרים במגרש, ציינה המנוחה בפני עורכת הדין שטיפלה בכך כי המגרש שלו והוא יחליט מה יעשה בו.

לחילופין, טען כי למנוחה הייתה כוונת שיתוף במגרש כלפיו ועל כן זכאי הוא לפחות למחצית מהזכויות.

5. המשיבים כפרו בכל הנטען וציינו כי לא בכדי המנוחה לא ציוותה דבר למערער בצוואתה, וכאשר המערער אף הגיש התנגדות סרק לצוואה (להלן: הליך ההתנגדות), וכאשר במסגרת הדיון בהתנגדות עלה שהמגרש הוא אכן של המנוחה לבדה, וכאשר לדברי המערער המנוחה אמרה לו שהיא תעביר ליורש את הטיפול במגרש ועל כן קיים גם השתק פלוגתא, בנושא זה.

לשיטתם, המנוחה רכשה עוד לפני 46 שנים את המגרש באזור שומם וחולי, ללא תשתיות בסמוך לבית אחיה הבכור .... ז"ל וחתמה על חוזה מכר כדין. מדובר באישה צנועה אשר עבדה שעות רבות, התקדמה בעבודתה, הסתפקה במועט וכאשר קודם נישואיה גרה בבית הוריה וחסכה את הכנסותיה, באופן שאפשר לה לרכוש את המגרש.

עוד נטען כי המנוחה הייתה אישה חכמה, דעתנית ומודעת למעשיה וכי התעניינה במצב המגרש ואף שוחחה על כך עם אחיה המשיב 1 (להלן: המשיב) ועדכנה אותו, במיוחד בשנים האחרונות, לאור קידום הפיתוח ואישור תוכניות בניה, וכי המנוחה לא ציוותה דבר למערער לאור מערכת היחסים הלא טובה ביניהם. כדוגמה ציינו כי המערער לא ידע ולא הבחין כי המנוחה, משך כשנה, חולה בסרטן ואף ניסתה לשים קץ לחייה עקב סבלה מהמחלה.