1. בפני ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.1.2015 ומיום 28.1.2015 (מ"ת 54247-11-14, סגן הנשיאה ע' מודריק). בהחלטות אלו קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר, ובהמשך לכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.
כתב האישום והליכים קודמים
2. ביום 25.11.2014 הוגש כנגד העורר ושבעה אחרים כתב אישום שייחס לעורר עבירות שונות ביחס לייצור, החזקה והפצה של כמות גדולה של סמים מסוכנים (תפ"ח 48731-11-14). כתב האישום פרס מסכת מפורטת לפיה הנאשמים ייצרו וסחרו בסמים מסוג קנבינואידים סינתטיים, הידועים כ"סמי פיצוציות". הפרשה נגעה גם לשלושה נאשמים נוספים, אשר הואשמו בכתב אישום נפרד (תפ"ח 54160-11-14). לפי כתב האישום, הנאשמים פעלו בעניין זה תוך שימוש במספר מחסנים שנשכרו לצורך כך, שבהם הוחזקו כמויות גדולות של "חומרי ערבוב" (חומרים טבעיים שמקורם בצמחים ומשמשים כ"מצע" להכנתם של "סמי הפיצוציות" לאחר הוספת חומרים כימיים). בכתב האישום פורט כיצד בהזדמנויות שונות הנאשמים העבירו למחסנים חומרים כימיים שאותם ערבבו עם חומרי הערבוב, ומשם העבירו את התוצרים למקומות שונים וסחרו בהם. כן יוחסה לנאשמים החזקה של 1.8 טון של חומר תרופתי מסוג פאראצטמול.
3. בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות רבות שעניינן ייצור והפקת סמים מסוכנים לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 ולפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), וביניהן קשירת קשר לביצוע פשע לייצור וסחר בסם, סחר בסמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סמים שלא לצריכה עצמית. כן יוחסה לעורר עבירה של ייצור וסחר בחומר האסור להפצה, על פי סעיף 7 לחוק המאבק בתופעת השימוש בסמים מסכנים, התשע"ג-2013 (להלן: חוק המאבק).
4. עם הגשת כתב האישום, המדינה הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים של הנאשמים, ובכללם העורר. עוד ביום 25.11.2015, טרם קיבל את ההחלטה ביחס לראיות לכאורה, הורה בית המשפט המחוזי כי העורר יישלח לקבלת תסקיר מבחן בעניינו, וזאת מטעמי יעילות.
5. ביום 14.1.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר. הראיות שהוצגו בבית המשפט המחוזי התבססו על חקירה סמויה שנערכה בפרשה, ושבמהלכה תועדו העורר והנאשמים האחרים במעקבים, בתצלומים ובהאזנות סתר. בהחלטתו, בית המשפט המחוזי התייחס לדו"חות "סיכום פעילות עיקוב" (להלן: דו"חות המעקב) מתצפיות שנערכו במסגרת החקירה. חלק מדו"חות המעקב מסכמים פעילויות מעקב שבהן נצפו העורר ונאשם נוסף, איתמר ביטון (להלן: איתמר), באחד המחסנים שבהם נתפסו החומרים בשלושה מועדים שונים – 21.5.2014, 9.6.2014, ו-19.6.2014. ביחס למועד אחרון זה, מלבד דו"ח המעקב קיים גם דו"ח המבוסס על צפייה במצלמות שהותקנו מחוץ ובתוך המחסן ותיעדו את פעילותם של העורר ואיתמר. לפי התיעוד, שהו העורר ואיתמר במקום כשלוש שעות ועסקו בפעילות של ערבוב חומרים. כן תועדו אמירות שלהם ביחס לכמויות חומרים וערבובם במים. בית המשפט המחוזי התבסס בהחלטתו גם על שיחה מוקלטת (שיחה 1434) גם היא מיום 19.62014, שבה נשמע העורר אומר לאיתמר "בשתי המנות האחרונות הוא לא שם מלח אז העוף יצא בהיר כזה לבן", ושואל אם הוא מבין. בית המשפט המחוזי התייחס לדו"חות מעקב נוספים שתיעדו את העורר ונאשמים נוספים, ביניהם איתמר, צביקה מידברג (להלן: מידברג), ואדם נוסף בשם אוסמה ג'רושי (להלן: אוסמה) כשהם מעבירים שקיות וכסף בקרבת פיצוציה שבה עובד העורר ובעבר אף הייתה בבעלותו, וכן לשיחות מוקלטות נוספות בין העורר לאיתמר שבהן הם נשמעים משוחחים על מכירת והעברת שקיות. בנוסף לכך, התבסס בית המשפט המחוזי על דו"ח מעקב לפיו העורר, איתמר ושני גברים נוספים נפגשו במסעדה בתל אביב, ולאחר מכן נשארו העורר ואיתמר במסעדה וערכו חישוב על גביי ניירות. בתום הפגישה איתמר השאיר נייר על השולחן, ואז העורר נזף בו בשל כך, ואיתמר קרע אותו. בפתק ששוחזר מאוחר יותר נראו פירוט של הכנסות והוצאות ורשימה של שמות קוד אשר זוהו כקשורים לפרשה – מר' (מרשלמו), דמ' (דמיאנה), אצ' (אצטון) וכדומה. בית המשפט המחוזי התייחס גם לשיחות נוספות בין איתמר והעורר (שיחות 141, 512, 7929, 7933 ו-4377), וכן שיחה בין העורר לרואה החשבון שלו שבה העורר ביקש להנפיק לו מסמכים אודות קו הירקות בבעלותו ולגבות את העובדה שהוא עובד על בסיס מזומן (שיחה 1708 ושיחה 1720). בית המשפט המחוזי התייחס גם להתנהלותו של העורר במשטרה, כאשר בתחילה הכחיש כל קשר למחסנים וכל קשרי עבודה בינו לבין איתמר ואוסמה. לאחר פגישה עם עורך דין, אמר העורר בחקירתו כי שהה באחד המחסנים עם איתמר על מנת לעזור לו בקשר לפטנט של ציפוי זכוכית. לגבי דף שנמצא בביתו והתייחס לתרכובת חומרים טען העורר שמדובר בנוסחה לספיחת אלכוהול לצורך ייצור מוצר אלכוהולי שחשב למכור.
6. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לפעילות אקטיבית של העורר בפרשה, המוכיחות לכאורה את פעילותו במחסן במועדים שונים (להבדיל ממעורבות כללית בלבד בקשר הפלילי), וזאת לכל הפחות לגבי יום 19.6.2014. בית המשפט המחוזי שלל את גרסת העורר ביחס לכך שבמועד זה הפעילות שלו ושל איתמר נגעה לפטנט לציפוי זכוכית, וקבע שזו אינה מהימנה באופן בולט על פניה. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי מכל מקום, הראיות האחרות כנגד העורר עשויות לבסס עילת מעצר, מן הטעם שהפעולות שבהן העורר נטל חלק ותועדו משתלבות "אחד לאחד" בפעילויות דומות של נאשמים אחרים בהקשר לחומרים שנתפסו לאחר מכן והתבררו להיות סמים. בית המשפט המחוזי התייחס גם לנייר הקרוע מהפגישה במסעדה ולדברים שנשמעו מפי העורר בקשר אליו, וציין כי מדובר בראיות חזקות כנגד העורר.
7. ביחס לקשר הפלילי, בית המשפט המחוזי קבע כי התביעה אמנם מסתמכת על ראיות נסיבתיות, אך הוסיף כי אלו חזקות מאוד. בית המשפט המחוזי עמד על הקשר עם איתמר שהוא נאשם מרכזי בפרשה, כמו גם על "ההתחשבנות" הכספית בין השניים והפעילות האקטיבית המשותפת שלהם. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר היה מעורב בתהליך כולו, ולא באופן נקודתי בלבד, וזקף לחובתו גם את הכחשותיו לגבי הקשרים עם איתמר ואוסמה. נוכח הקביעה כי הקשר בין העורר לבין אנשי הרשת נמשך לאורך כל תקופת הפעילות המתוארת בכתב האישום ממאי 2014, נקבע שאין חשיבות לכך שהפעילות האקטיבית המתוארת של העורר נגעה רק למועדים שבהם טרם הוכרזו החומרים האמורים כסמים מסוכנים. בהקשר זה, יש להבחין בין שלושה חומרים שכתב שהעורר הפנה אליהם בערר שלו: שניים מהם, ADBICA-5F ו-5F-AMB, התווספו לתוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים ביום 28.7.2014 (בהודעת הסמים המסוכנים (שינוי התוספת הראשונה לפקודה), התשע"ד-2014, הודעה שפורסמה ברשומות ביום 7.8.2014, ק"ת 7405, בעמ' 1587). יצוין כי כתב האישום התייחס לחומר נוסף, AB-FUBINACA, שלא נזכר בערר, ואף הוא הוסף לתוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים באותו תאריך. החומר הנוסף שהוזכר בכתב האישום ואליו מתייחס העורר,THJ-2201, לא נכלל בתוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים, אך הוכרז על ידי משרד הבריאות כחומר אסור להפצה לפי חוק המאבק ביום 1.9.2014 (ראו: הכרזה דחופה על חומרים אסורים בהפצה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בסמים מסכנים, התשע"ג-2013, הכרזה שפורסמה בילקוט הפרסומים ביום 3.9.2014, י"פ 6869, בעמ' 7858).
8. ביום 28.1.2015 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העורר וחמישה נאשמים נוספים בפרשה עד תום ההליכים בעניינם. בית המשפט המחוזי קבע כי מסוכנותם גבוהה, ודחה טענות ביחס לכך שמדובר בסמים "קלים" שחוקיותם "גבולית", באופן שתומך במתן "תקופת הסתגלות" לאחר ההכרזה עליהם כסמים מסוכנים. כן דחה בית המשפט המחוזי טענה בדבר אפליה בהשוואה לנאשם נוסף בפרשה, דוד ביטון (להלן: דוד), ששוחרר בהסכמת המדינה. בית המשפט המחוזי עמד על המסוכנות הכרוכה בעבירות סמים חמורות, וכן על כך שהכלל בעבירות מסוג זה הוא להימנע משחרור לחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים. בית המשפט המחוזי ציין כי כנגד העורר תלויים שני תיקים פליליים פתוחים הממתינים לבירור, מהשנים האחרונות, בעבירות סמים. כמו כן התייחס בית המשפט המחוזי לכך ששירות המבחן העריך את מסוכנותו כבינונית-גבוהה, ולא המליץ על שחרורו לחלופות המעצר שהוצעו, שנמצא כי אין בהן כדי לאיין את מסוכנותו. בית המשפט המחוזי ציין כי הראיות מעידות על הקשר של העורר לכלל ההתנהלות בפרשה, וכי בנסיבות אלה אין לנקוט בדרך של חלופת מעצר.
הערר