בש"פ 5804/15 עיסא אבואלקיעאן נ' מדינת ישראל

לפני ערר על שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת נ' נצר), ב-מ"ת 1073-07-15, מהתאריכים: 20.8.2015 ו- 23.8.2015, שבגדרן הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

           להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה. 

רקע רלבנטי

2. נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגדרו יוחסו לו עבירות של: קשירת קשר לפשע, ניסיון לפעילות בהתאחדות בלתי מותרת, השתתפות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת וניסיון ליציאה מישראל שלא כדין – שנסיבותיהן תתוארנה להלן.

1. בכתב האישום נטען כי בחודש יוני 2014 פנה העורר לאדם המוכר לו, וביקש ללמוד ממנו על אודות ארגון דאע"ש, שהוכרז כ'התאחדות בלתי מותרת', מכח תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בתקופה העוקבת קיימו השניים פגישות בתדירות של פעם בשבוע (להלן: הפגישות או המפגשים), שבהן צפו בסרטונים ועקבו אחר החדשות בנושא הארגון הנ"ל. לאחר זמן מה חלה הפסקה מסוימת בפגישותיהם, אך אלו חודשו במהלך חודש פברואר 2015.

בהמשך לכך, העורר ואדם שלישי, כך נטען, נפגשו ליד מסגד בישוב חוּרה (להלן: חוּרה), והעורר הציע לאותו אדם להצטרף לפגישות המתוארות, וללמוד עוד על אודות הארגון הנ"ל. עובר לפגישה זו קיימו השלושה מפגשים קבועים, בתדירות של פעמיים עד שלוש בשבוע, תוך החלפת מיקום הפגישות והעברתן בין חורשה מסוימת, לואדי מסוים, במטרה למנוע את גילויים.

על פי כתב האישום: במהלך חודש מרץ 2015, עת שנפגשו השלושה, העורר הציע לחבריו כי יצאו יחד לסוריה, וזאת משום שהם "רק מדברים ולא עושים משהו בפועל". שני שותפיו של העורר הסכימו להצעה, וקשרו קשר לצאת לסוריה, באמצעות התחזותם כיוצאים לערב הסעודית לשם קיום מצוות העומרה, משם הם תכננו, כך נטען, לעבור לירדן ולבסוף – לסוריה. העורר ושני חבריו נרשמו לעומרה כל אחד בנפרד, שילמו סכומי כסף, והוציאו דרכונים. העורר אף נטל הלוואה מחברו על מנת לשלם את חובותיו בישראל טרם יציאתו לחוץ לארץ. תכניתם סוכלה בשל מעצרו של העורר.

2. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

3. בדיון שהתקיים בתאריך 15.7.2015, קבע בית המשפט קמא (כב' השופט א' טהה), כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העברות שיוחסו לעורר בכתב האישום. יחד עם זאת בית המשפט נעתר לבקשת הסנגור להפנות את העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, לאור נסיבותיו האישיות.