בש"פ 5418/16 מדינת ישראל נ' סלאח אבו זעילה ואח'

 בענין המשיבים 4-2

1. בקשה להארכת מעצר ראשונה של המשיבים מעבר ל- 9 חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), ב- 90 ימים החל מיום 19.7.2016 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 35680-10-15 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

2. ביום 19.10.2015 הוגש כתב אישום נגד המשיבים המייחס להם עבירת רצח בכוונה תחילה של קרוב משפחתם. לפי המתואר בכתב האישום, המשיבים 1 ו- 3 הם אחים והם בני דודים של המשיבים 2 ו- 4, שהם אחים גם כן, וכולם מתגוררים ברהט. סלמאן, תמר ו-חלים אבו זעילה הם אחיהם של המשיבים 1 ו- 3, ובמועד האירוע סלמאן החזיק ברשותו רובה צה"לי מסוג תבור, במסגרת שירותו הצבאי. יוסף אבו זעילה ורסמי אבו זעילה (להלן: המנוח) גם הם בני דודים של המשיבים, ובין משפחתם לבין משפחת המשיבים התגלע סכסוך. ביום 12.9.2015, סמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, התפתחה תגרה בין המשפחות, במהלכה יידו המעורבים אבנים זה על זה, וחלקם, בהם המשיבים, החזיקו בסכינים ונופפו בהם. סלמאן ירה באוויר באמצעות רובה התבור ואז מסר אותו לתמר שירה גם הוא מספר יריות באוויר ואף כיוון אותו לעבר יוסף ובני משפחה נוספים בכוונה להפחידם. יוסף הורחק מהתגרה והוכנס לביתו על ידי בני משפחה, והתגרה התפזרה.

           זמן מה לאחר מכן נכנסו המשיבים לבית יחד עם סלמאן, תמר וחלים, כשתמר אוחז בתבור וארבעת המשיבים אוחזים בסכינים, וכעבור מספר דקות הצטרף אליהם גם המנוח. תמר והמנוח נאבקו על אחיזה בתבור ובמהלך המאבק נורה ממנו כדור שפגע בתקרת הבית. תמר הצליח לשחרר את התבור מאחיזתו של המנוח, ובשלב זה ארבעת המשיבים רדפו אחר המנוח ודקרו אותו דקירות רבות בכל חלקי גופו, כך שנגרמו לו שש דקירות ולפחות ארבעה פצעי חתך, אשר הובילו למותו. בעת שדקרו המשיבים את המנוח, תמר, סלימאן וחלים נמלטו מהבית, כשתמר אוחז בתבור. לאחר ביצוע הדקירות המשיבים נמלטו מהמקום והותירו את המנוח מתבוסס בדמו. המנוח יצא מהבית כשהוא מדמם, והתמוטט מחוץ לבית. הוא הובהל למרכז הרפואי סורוקה אולם נפטר מפצעיו טרם הגעתו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם, על בסיס קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים.

           בדיון בבקשה ביום 10.11.2015 טען בא כוח המשיב 2 לחולשת הראיות נגד מרשו, וביום 30.11.2015 ניתנה החלטת בית המשפט בה הורה על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים נגדו. על החלטה זו הגיש בא כוח המשיב 2 ערר לבית משפט זה אשר הורה על עריכת תסקיר מעצר למשיב 2(החלטת השופט דנציגר בבש"פ 8291/15 מיום 15.12.2015). התסקיר שהוכן נמנע מלהמליץ על השמת המשיב 2 בתנאי פיקוח אלקטרוני, ובעקבות זאת, בדיון שהתקיים ביום 18.2.2016, הורה בית המשפט, בהסכמת המשיב 2, על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

           בעניין המשיבים 1, 3 ו- 4 נתבקשו דחיות הן לצורך לימוד החומר והן לשם הסדרת ייצוגם. ביום 1.2.2016 הסכים בא כוח המשיב 1 למעצרו עד לתום ההליכים נוכח היותו אסיר המרצה עונש של שלוש שנות מאסר עקב הרשעה בתיק אחר, ובית משפט קמא הורה בהתאם על מעצרו. בא כוח המשיב 3 ביקש שיוכן בעניינו תסקיר מעצר, ובא כוח המשיב 4 ביקש לשחררו. בית המשפט הורה כי יוכנו עבור שניהם תסקירי מעצר. שני התסקירים נמנעו מלהמליץ על שחרורם של המשיבים למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, ועל כן בימים 2.3.2016 ו- 6.3.2016 הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 4 ו- 3 (בהתאמה) עד לתום ההליכים נגדם.

4. בבקשה שלפני טוענת המדינה כי מסוכנותם של המשיבים לביטחון הציבור, כפי שנלמדת ממעשיהם שהתבצעו על רקע סכסוך משפחתי "פעיל"ומתסקירי המעצר שנערכו בענייניהם של המשיבים 4-2, הינה ממשית. כמו כן, נטען לחשש לשיבוש מהלכי משפט וכן לחשש להתחמקות מן הדין אם המשיבים ישוחררו ממעצר, תוך ציון כי לאחר ביצוע המעשים מושא כתב האישום נמלטו המשיבים והסתתרו עד לאיתורם על ידי המשטרה. לבסוף, מדגישה המדינה את העובדה כי למשיבים 3-1 עבר פלילי, וכי תסקירי המעצר מצביעים על סיכון להישנות המעשים ושירות המבחן נמנע מהמלצה על שחרור המשיבים לחלופת מעצר או לפיקוח אלקטרוני.

           לעניין קצב ההתקדמות בתיק, נטען כי משפטם של המשיבים התעכב עד כה כתוצאה מבקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם ההגנה. עוד נטען כי אך לאחרונה הופנה התיק להליך גישור בפני נשיא בית משפט קמא, כי התיק נקבע למתן מענה לכתב האישום ביום 14.7.2016, וכי קבועים ארבעה דיוני הוכחות בספטמבר.