בש"פ 4684/15 עדאל פלאח נ' מדינת ישראל

     ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ת' כתילי) מיום 16.6.2015 במ"ת 39899-05-15, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. 

1. ענייננו בפרשה מסועפת של עבירות מרמה במקרקעין, בהן נטלו חלק ארבעה עורכי דין ומעורבים נוספים, שהעורר שלפנינו הוא המרכזי שבהם.

           על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, העורר נטל חלק מרכזי בפרשה ומיוחסים לו 12 אישומים מתוך 16 אישומים. נטען כי הנאשמים קשרו ביניהם להשתלט על חלקות קרקע שונות באמצעות זיוף מסמכים והעברת הבעלות בחלקות לשמם, תוך נישול בעליהן החוקיים. שיטתם של הנאשמים, שהצליחו לממש את מזימתם במקרים רבים, הייתה לאתר חלקות קרקע שבעליהן נפטרו, לזייף ייפויי כוח נוטריוניים משנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת כביכול בעלי הקרקע מכרו את הקרקע לאדם אחר, ואז לזייף מסמכים נוספים המעידים שהאדם האחר העביר בעלות בקרקע לנאשמים או לבני משפחתם. לאחר מכן, הנאשמים עשו שימוש במסמכים המזויפים על מנת להסדיר את רישום הבעלות על הקרקעות ברשויות המדינה השונות על שמם או על שם מי ממשפחתם. הנאשמים אף לא נרתעו מלפנות לבתי משפט שונים בבקשות לסעד הצהרתי לגבי הבעלות על הקרקע. בחלק מהמקרים, לאחר שהקרקעות נרשמו כבר על שמם של הנאשמים, הם מכרו את הקרקעות לצדדים שלישיים. במקרים בהם מעשי הנאשמים התגלו לבעלי הקרקעות החוקיים, אשר פתחו בהליכים משפטיים במטרה להשיב את הזכויות במקרקעין לידיהם, סחטו חלק מהנאשמים באיומים סכומי כסף תמורת השבת הקרקע או אילצו את הבעלים למכור את הקרקע במחירים נמוכים.

           בגין כל אלה, מיוחסות לעורר העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (9 עבירות); זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין (11 עבירות); שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין (11 עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין (6 עבירות); ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין (6 עבירות); ניסיון לקבל דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין בצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין (2 עבירות); שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין (2 עבירות); מסירת הצהרה לא נכונה ביודעין לפי סעיף 98 (ג) ו-(ג1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין) (11 עבירות); מסירת ידיעה לא נכונה במטרה להתחמק ממס לפי סעיף 98 (ג2) לחוק מיסוי מקרקעין (11 עבירות); הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (4 עבירות); מרמה לפי סעיף 220 (4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה (2 עבירות); סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין (3 עבירות); הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) בצירוף עם סעיף 249א(2) לחוק העונשין (עבירה אחת).

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי ביום 20.5.2015 נגד העורר והנאשמים הנוספים, הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי אישומי הזיוף והמרמה, ומיקד את טענותיו בראיות לגבי עבירות הסחיטה באיומים.

           בית המשפט קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה, כולל עדויות של הנסחטים, ביחס לאישומים מספר 1 ו-15, אך לא ביחס לאישום מספר 16. בנוסף, נקבע כי אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע לעבירות שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה. בית המשפט עמד על כך שלחובת העורר 9 הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות נשק ואלימות וכי ריצה עונש של תשע שנות מאסר. על כן החליט בית המשפט כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד לתום ההליכים.

מכאן הערר שלפנינו.

3. בערר שלפניי הדגיש העורר את הנקודות הבאות:

           (-) כל המעורבים בפרשה כבר שוחררו לחלופה של מעצר בית, חלקם בהסכמת המאשימה ואף ללא תסקיר, לרבות עו"ד דן שפריר, שהוגדר על ידי המאשימה כ"מוח" שמאחורי פרשיות המרמה והזיוף. לטענת העורר, לחלק מהנאשמים האחרים עבר פלילי וחלקם מואשמים בסחיטה באיומים, כך שעקרון השוויון מחייב לשחרר גם את העורר.