בש"פ 2186-15 מדינת ישראל נ' חיג'ה

1. לפני בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב, ב-90 יום, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שיימנו החל מתאריך 09.04.2015.

           להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

2. בתאריך 17.01.2013 הוגש נגד המשיב, לבית המשפט המחוזי מרכז, כתב אישום המייחס לו עבירות של: ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לביצוע פשע. זאת בגין שני אירועים, אשר בכל אחד מהם ירה המשיב לעבר אדם אחר, פעם בניסיון לגרום למוות, ופעם אחרת במטרה לפצוע. כן מיוחסת למשיב עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

3. על פי הנטען בעובדות האישום הראשון בכתב האישום, המשיב ואדם אחר קשרו קשר לפגוע באדם אחד ולרצוח אדם שני. לפי הנטען, בתאריך 21.12.2012, בשעת ערב, הגיעו המשיב ושותפו, ברכב, לקרבת בית בטייבה, אשר בסמוך לו עמדו מספר אנשים. המשיב, כך נטען בכתב האישום, ירד מהרכב וירה בשתי רגליו של האדם שבו הוא ושותפו ביקשו לפגוע. מיד לאחר מכן, רדף המשיב אחר אדם אחר, שניסה לברוח מהזירה, וירה בראשו של אותו אדם כדור אחד, בסוברו (בשוגג) כי מדובר באדם שהוא ושותפו ביקשו לרצוח. או אז, נכנס המשיב לרכב ונמלט מהמקום ביחד עם שותפו. בהמשך, נסע המשיב לעיר יפו לצורך יצירת אליבי, שבר את הטלפון הנייד ואת כרטיס ה"סים" שהיה ברשותו, ואף שרף את הרכב, במטרה להעלים ראיות.

4. על פי הנטען בעובדות האישום השני שבכתב האישום, בתאריך 18.10.2012, בשעת ערב, הגיע המשיב עם אקדח בסמוך לביתו של אדם שלישי, בטייבה, וירה בו 7 כדורים, מתוכם 6 ברגליו ואחד באשכיו.

5. בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, בין השאר, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילות מעצר נגדו, מכוח סעיפים: 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, מאחר שהם בוצעו תוך שימוש בנשק חם, ובאישום הראשון בצוותא-חדא עם אדם אחר. בנוסף, נטען כי קמה עילה למעצרו של המשיב גם מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק האמור, וזאת בשים לב למעשיו לאחר האירוע שתואר באישום הראשון. עוד נטען כי מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מעברו הפלילי והן מהתבטאויותיו בפני מדובב, שבהן אמר, בין היתר, כי התענוג שלו הוא "להרקיד" את מי שהוא ירה בו ברגליים, והאהבה שלו היא: "לראות את הפחד [של אותו אדם – ח"מ] מול העיניים".

6. בתאריך 19.05.2013, לאחר שבית המשפט קמא הנכבד נעתר לבקשות דחייה הדדיות מטעמים שונים, התקיים דיון במעצרו של המשיב. במהלכו של הדיון האמור הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, כנגד המשיב. במעמד האמור נעתר בית המשפט קמא הנכבד לבקשת ב"כ המשיב והורה על עריכת תסקיר שירות המבחן לצורך בחינת היתכנות האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

7. בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא הנכבד בתאריך 09.06.2013, הוצג תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. מהתסקיר עלה כי מהמשיב נשקפת מסוכנות בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה, כאשר מידת החומרה של אלימות זו צפויה להיות בינונית-גבוהה. עוד צוין בתסקיר כי המפקחים שהוצעו על ידי המשיב (בתחילה: אמו ואחיו הצעיר ובהמשך גם קרובי משפחה אחרים וחברים שלו) – אינם מתאימים. משכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב ממעצר. בהתחשב באמור – בא-כוח המשיב הודיע כי מאחר שלא נמצאה, לעת ההיא, חלופה מתאימה אחרת – המשיב מסכים למעצרו עד תום ההליכים נגדו (בכפוף לאפשרות לפנות בבקשה מתאימה באם תתגבש בהמשך חלופת מעצר הולמת).