בש"פ 1902/16, אברהם מוטולה נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' סטולר) מיום 2.3.2016 במ"ת 1897-10-15, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לצאת לראיון התאמה ביחידה למלחמה בסמים והתקבלה חלקית בקשתו לשינוי בתנאי מעצרו, כפי שיפורט להלן.

רקע רלבנטי

2. נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים; סחר בסם מסוכן, לפי 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים; ושיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. על פי עובדות כתב האישום, במספר הזדמנויות שונות בין התאריכים 19.9.2015-26.8.2015, העורר מכר לאדם אחר מנות של סם מסוכן מסוג קוקאין (להלן: קוקאין או הסם) במשקל חמישה גרם, וזאת בתמורה לסכום של כ-550 ש"ח כל פעם. על פי הנטען, ביום 20.9.2015 החזיק העורר בביתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 234.36 גרם, כשהוא מוסלק במקומות שונים, וכן החזיק משקל אלקטרוני לשקילת הסם. בנוסף, העורר החזיק במספרה בה עבד בעיר ראשון לציון כמות קוקאין במשקל 14.8 גרם. עוד נטען כי כאשר הגיעו השוטרים לערוך חיפוש בביתו, העורר מחק ממכשיר הטלפון הנייד שלו את מספרו של האדם ממנו רכש את הסמים.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה פורטו הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ונטען בה לקיומה של עילת מעצר של מסוכנות, על פי חזקת המסוכנות בעבירות סמים, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, ועל יסוד כמות הקוקאין הרבה בה החזיק העורר ומספר ההזדמנויות בהן סחר בסם.

5. ביום 24.11.2015, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ד' מרשק מרום) על שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני. בהחלטתו, בית המשפט המחוזי ציין כי הצדדים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות ביחס לעבירות הסמים, בעוד ביחס לעבירת השיבוש בכתב האישום נקבע בהחלטה קודמת כי אין די ראיות לכאורה. לעניין אפשרות השחרור למעצר בפיקוח אלקטרוני, בית המשפט המחוזי כי מתקיימות בעורר נסיבות המאפשרות לחרוג מהכלל בדבר מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים. כך, בית המשפט המחוזי פירט כי העורר נעדר עבר פלילי; כי הוא שיתף פעולה באופן מלא בחקירתו וחשף מיוזמתו את עבירות הסחר; כי התייחס באופן כן ואמיתי לדפוסי השימוש בסמים מצדו בשיחתו עם שירות המבחן; וכי שירות המבחן התרשם שמעצרו של העורר והיחשפותה של משפחתו להתמכרותו לסמים מהווים עבורו גורם מרתיע. נוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי מצא כי ניתן לתת בעורר אמון כי לא ישוב לסורו, וכי המפקחים המוצעים הם ראויים ומתאימים. על יסוד דברים אלו, בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של העורר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני בבית הוריה של אשתו (להלן: הבית).

6. ביום 15.2.2016, שירות המבחן הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לפתוח חלונות יציאה באיזוק האלקטרוני, כדי לאפשר לעורר לקבל טיפול ייעודי להתמכרותו לסמים, אשר יפחית את גורמי הסיכון במצבו. בשלב הראשון, שירות המבחן ביקש כי יתאפשר לעורר לצאת לראיון התאמה ביחידה למלחמה בסמים (להלן: הראיון). במקביל, הגיש העורר בקשה להרחיב את טווח האיזוק האלקטרוני, כך שיכלול גם את חצר הבית (להלן בהתאמה: הרחבת הטווח ו-החצר). בבקשה הוטעם כי לעורר ולאשתו נולד תינוק, וכי הרחבת טווח האיזוק לחצר נועדה לאפשר לעורר לסייע לאשתו לטפל בתינוק ולטייל עמו.

7. ביום 2.3.2016 נערך דיון במעמד הצדדים, ולאחריו ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. באשר לבקשה לצאת לראיון, בית המשפט המחוזי עמד על כך שבתסקיר שירות המבחן צוין כי העורר שולל פגיעה בתפקודו בשל השימוש בסמים, שולל התמכרות, סבור כי השימוש בסם נועד לצורך תפעול עצמי לאחר תקופת דיכאון ממושכת וכי הוא שלל אפשרויות טיפוליות בקהילה למכורים. בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקה לפיה שחרור לתחילתו של טיפול גמילה בשלב המעצר ייעשה במקרים חריגים בלבד, ומצא כי עניינו של העורר אינו אחד מהמקרים הללו. באשר לבקשה להרחבת הטווח, בית המשפט המחוזי מצא כי החצר היא פרטית וכי הגישה אליה היא רק למי שמצוי בדירה – ועל כן קבע כי העורר יוכל להימצא בחצר שעתיים ביום בליווי מפקח, בין השעות 18:00-16:00. מכאן הערר שלפניי.

הערר