בש"פ 1778/17 פלוני נ' מדינת ישראל

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' דראל) מיום 20.2.2017 ב-מ"ת 4413-01-17, שבה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר מוחזק במעצר מאז יום 18.12.2016.

השתלשלות העניינים

2. נגד העורר, בן 47 נשוי ואב לעשרה ילדים, הוגש כתב אישום ביום 2.1.2017, שתוקן ביום 12.1.2017, המייחס לו בין היתר ובעיקרו שורה של עבירות מין שביצע בבתו (להלן: המתלוננת). המתלוננת, ילידת שנת 1997, מתגוררת כיום מחוץ לבית המשפחה, אך מגיעה לעיתים לביקורים בבית.

           כתב האישום מגולל מסכת של מעשי מין ואלימות שביצע העורר במתלוננת ובאחיה בעת שהתגוררה או שהתה בבית המשפחה, ובין היתר מתוארים עשרות מקרי אינוס ומעשים מגונים מרובים, מאז שהייתה המתלוננת כבת 8 ועד למעצר העורר; תקיפות מיניות של שתיים מבנותיו הנוספות, אחיותיה של המתלוננת; ותקיפות אלימות של ילדיו, ובהם המתלוננת, כגון באמצעות חגורה או השלכת חפצים. עוד נטען בכתב האישום כי העורר ביקש מן המתלוננת לבטל את התלונה, ובמועדים מסוימים הגיע עם המתלוננת לתחנת המשטרה על מנת שתעשה כן. בנוסף מתואר מקרה שבו פנה העורר לילדיו ואמר להם לומר כי המתלוננת לא ישנה במיטתו מעולם, והבית מתנהל כשורה.

           כעולה מהאמור בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של אינוס קטינה בת משפחה, מעשה סדום, מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, מעשים מגונים, תקיפה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה (לפי סעיפים 351(א), 351(ב), 351(ג)(2) בצירוף 348(ב) ובצירוף 345(ב)(1), 351(ג)(3), 348(ג), 379 בצירוף 382(ב)(2) ו-245(א), בהתאמה, לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

3. יצוין כי במהלך השנים 2016-2014 הגישה המתלוננת מספר תלונות נגד העורר, אך חזרה בה מהן בסמוך לאחר הגשתן. במשטרה נפתחו מספר תיקי חקירה והמתלוננת מסרה 14 הודעות, שבהן נשמעו מפיה גרסאות שונות וסותרות לאירועים; תיקי החקירה שנפתחו הסתיימו ללא הגשת כתב אישום מחמת חוסר בראיות, למעט זה האחרון שבגינו מתנהל בימים אלה הדיון בבית המשפט המחוזי. בהודעתה מיום 9.1.2017 ביקשה המתלוננת לחזור בה גם מהתלונה הנוכחית, תוך שטענה כי הפרטים שמסרה על אודות המעשים האסורים שביצע בה העורר – היו שקריים; הגם שיוער כי באותה הודעה נמסרו מפי המתלוננת דברים סותרים. עוד יוער כבר עתה, כי גם בעדותה שנשמעה בבית המשפט המחוזי – לאחר מתן ההחלטה נושא הערר – העידה המתלוננת כי תלונתה הייתה שקרית וכי העורר מעולם לא פגע בה. יצוין כי עדותה נשמעה כעדות מוקדמת, וכי לבקשת בא כוח המשיבה היא הוכרזה כעדה עוינת.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 22.1.2017 דן בית המשפט באופן מפורט ומקיף בראיות לכאורה, ובקיומן של עילות מעצר. נקבע כי על אף שישנם קשיים ראייתיים בתיק, ובעיקר משהמתלוננת שבה וחזרה בה מתלונתה, עדיין הדברים אינם שוללים את משקלן הלכאורי של גרסאותיה של המתלוננת התומכות במתואר בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט כי נשקפת מן העורר מסוכנות, לא רק כלפי המתלוננת, אלא גם כלפי שאר בנות הבית; ולפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד להגשת התסקיר שיבחן את מסוכנותו ואת האפשרות לחלופת מעצר.

           לאחר מתן ההחלטה וקודם להגשת התסקיר, המתלוננת חזרה בה מתלונתה פעם נוספת, וביום 29.1.2017 מסרה במשטרה כי הדברים שאמרה בתלונתה הם שקר. בעקבות זאת ציין בית המשפט בהחלטה מיום 6.2.2017, כי "יכול וההודעה הנוספת תשליך על מקבילית הכוחות שבין עוצמת הראיות ועילת המעצר", אך ההכרעה בעניין תינתן לאחר שיוגש התסקיר.

5. ביום 19.2.2017 הגיש שירות המבחן לבית המשפט המחוזי תסקיר בעניינו של העורר. בתסקיר צוין כי העורר נעדר עבר פלילי; ונכתב כי נמסר מגורמי הרווחה העומדים בקשר עם המשפחה, שמדובר במשפחה בעלת קשיים תפקודיים, וכן כי שלוש מבנותיו של העורר, מלבד המתלוננת, "מבטאות קשיים התנהגותיים, רגשיים ותפקודיים, המתבטאים בהתנהגויות מוחצנות". כן צוין כי קיים חשש שבנות משפחה אחרות חוו תקיפות מיניות, כאשר אחת מהן אף התלוננה על כך בפני גורמי טיפול, תוך שייחסה את הפגיעות לעורר ולכמה מאחיה, אך לא הסכימה להגיש תלונה במשטרה. שירות המבחן התרשם כי קיים קושי ליישב בין קשיים אלה שמציגים "כמחצית מהילדים" בבית, לבין הדברים שמסר העורר ולפיהם מקור הקשיים בתלונותיה של המתלוננת – ופער זה "מבטא חשד לטשטוש של הקשיים עימם מתמודדת המשפחה".