בש"פ 1635/15 אחמד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל

           ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מיום 3.3.2015 במ"ת 13786-01-15, בגדרה הוחלט כי העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

רקע

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חטיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח חיים.

           על-פי המתואר בכתב האישום, בין העורר לבין המתלוננת, שהייתה חברתו של העורר עובר לאירועים המתוארים, התגלע ויכוח טלפוני. בעקבות אותו ויכוח הגיע העורר לבית ידידתה של המתלוננת, בו שהתה באותה עת, וגרר אותה בכוח אל מכוניתו תוך שהוא סוטר לה בחוזקה על פניה. אחרי שהכניסה בכוח לרכבו החל העורר בנסיעה לכיוון היציאה מבאר-שבע. במהלך הנסיעה ביקשה המתלוננת מהעורר שיתרחק ממנה ובתגובה היכה העורר את המתלוננת וגרם לה חבלה במצחה. בהמשך, כאשר האט העורר את מהירות נסיעתו, פתחה המתלוננת את דלת הרכב וניסתה להימלט. העורר תפס בשערותיה על מנת למנוע ממנה לצאת מהרכב, אך המתלוננת נאבקה עמו והצליחה להשתחרר מאחיזתו. המתלוננת חצתה את הכביש, עצרה רכב שעבר במקום וביקשה כי ייקח אותה חזרה לבאר-שבע. העורר בתגובה החל לנסוע במהירות בעקבות הרכב שאסף את המתלוננת.

2. למקום האירוע הגיעו בשלב זה שוטרי תנועה שהוזעקו למקום על-ידי עוברי אורח שהבחינו בנעשה. שוטרי התנועה סימנו לעורר לעצור אך העורר לא שעה להוראותיהם והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא חוצה רמזורים באור אדום, סוטה מנתיב לנתיב ואף מתנגש במספר כלי רכב שנסעו באותה עת בנתיב נסיעתו. לבסוף, משהגיע העורר לחסימה משטרתית של נתיב נסיעתו, יצא מהרכב והחל להימלט רגלית מן המקום עד שנעצר על-ידי השוטרים.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, הופנה העורר לבקשת בא-כוחו לקבלת תסקיר מעצר. מהתסקיר שהתקבל עולה כי העורר, בן 22, הוא בעל יכולות קוגניטיביות ומילוליות תקינות, ומביע שאיפות לניהול אורח חיים תקין. עוד התרשם שירות המבחן, כי המשיב נוטה לטשטש ולערפל את מערכת היחסים הזוגית עם המתלוננת ומתקשה לווסת את תגובותיו הרגשיות. להערכת שירות המבחן, קיימת רמת סיכון "פורצת גבולות" להישנות התנהגות דומה.

4. בתסקיר שהוגש נבחנה חלופת מעצר במסגרת מעצר בית מלא של העורר בבית אחיו בפיקוחם של האח ואמו של העורר. שירות המבחן נפגש עם המפקחים המוצעים והתרשם כי הם ישקיעו מאמצים לשמור על תנאי השחרור ויפעלו למען הרחקתו של העורר מהמתלוננת. נוכח האמור, המליץ שרות המבחן לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת.

5. על-אף המלצה זו, בהחלטה שניתנה ביום 3.3.2015 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט דחה את חלופת המעצר שהומלצה על-ידי שירות המבחן וקבע כי אין בחלופה זו כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו ובעיקר מהנהיגה הפרועה והמסוכנת מתוך כוונה להימלט. בנוסף, קבע בית המשפט, כי יש לתת את הדעת גם למסוכנות הנובעת מעבירות האלימות במשפחה, וכי אין בהעדרן של הרשעות קודמות כדי להטות את הכף לשחררו לחלופה.

הבקשה דנא