בש"פ 1631/15 מ"י נ' צוריאל דהן

1. לפניי החלטת כבוד השופטתר' שורץ מיום 11.1.2015 שעניינה מקום שיפוטו של תיק פלילי המייחס למר צוריאל דהן (להלן: דהן) עבירות תעבורה. כפי שיתואר להלן, כתב האישום הוגש לראשונה בראשית שנת 2012 בבית משפט לתעבורה בירושלים, אולם מאז עבר דרך ארוכה ומפותלת בין ערכאות ומחוזות שיפוט שונים. כעת, מצוי עניינו של דהן בפני השופטתשורץ בבית המשפט לתעבורה באשדוד, וטרם שזה יידון נתבקשה הנחיית נשיאת בית המשפט העליון לעניין מקום שיפוטו של ההליך. בתוקף הסמכות שהוענקה לי על ידי הנשיאה, להלן החלטתי.

העובדות הצריכות לעניין

2. תחילת הפרשה בכתב אישום שהוגש נגד דהן בראשית שנת 2012, במסגרת פ"ל 1570-03-12 מדינת ישראל נ' דהן (להלן: התיק המקורי). התיק המקורי הוגש לבית המשפט לתעבורה בירושלים, ובו יוחסו לדהן 5 עבירות תעבורה וכן עבירה פלילית של הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: העבירה הפלילית). בהחלטת הנשיאהד' ביניש מיום 15.2.2012 (בש"פ 1313/12 דהן נ' מדינת ישראל, להלן: החלטת הנשיאה) הועבר התיק המקורי, לבקשתו של דהן, לבית המשפט לתעבורה בקרית-גת. זאת "נוכח הצהרתו של המבקש כי טרם נערכה הקראה בתיק, וכי בכוונתו להודות בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, כך שלא יהיה צורך בהבאת עדים ובראיות, ובהתחשב בנימוקי הבקשה..." (ההדגשה הוספה – ע'ב'). משכך נקבע,התיק המקורי נדון בפני השופטת שורץ בבית המשפט לתעבורה בקרית-גת; ביום 16.5.2012 הורשע המערער בהתאם להודאת באת-כוחו וביום 9.10.2012 ניתן גזר הדין. נגד הכרעת הדין וגזר הדין הגיש דהן ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עפ"ת 16782-10-12 דהן נ' מדינת ישראל, להלן: הערעור). זאת בטענה, בין היתר, כי בית המשפט לתעבורה לא היה מוסמך לדון בתיק משום העבירה הפלילית שאינה בגדר סמכותו אלא בסמכות בית משפט שלום. ביום 12.11.2012, בהסכמה ולאחר שהמערער הצהיר "שלא יתנהלו הוכחות", כלשונו, ניתן פסק דין בערעור אשר הורה על ביטול פסק הדין בתיק המקורי והחזרת התיק לבית משפט קמא לשלב ההקראה.  

             לנוכח קיומה של העבירה הפלילית בכתב האישום, הועבר עניינו של דהן לבית משפט השלום בקריית-גת (ת"פ 9984-03-13 מדינת ישראל נ' דהן). בהמשך ובהסכמה, תוקן כתב האישום כך שתחת העבירה הפלילית באה עבירת תעבורה, וביום 5.12.2013 הוגש נגד דהן כתב אישום מתוקן לבית המשפט לתעבורה באשקלון (פ"ל 6748-12-13 מדינת ישראל נ' דהן (להלן: התיק האחרון)). ביום 20.3.2014 התקיים דיון בפני כבוד השופט א' מאושר בבית המשפט לתעבורה באשקלון. במהלך הדיון חזר בו דהן מכוונתו להודות בעובדות שיוחסו לו, ובסופו הורה השופט מאושר על העברת התיק לבית משפט השלום בירושלים, כדלקמן:

"לנוכח התגלגלות התיק, ולאור הצהרת הנאשם כי בכוונתו להודות בעובדות המפורטות בכתב האישום וכפי שהבנתי מב"כ הנאשם, הנאשם החליט לחזור בו מהודאתו וכפי שהסתבר הנאשם ניצל ניצול ציני ואף כפר במיוחס לו ולאחר מכן חזר בו וזאת כעולה מעפ"ת 16782-10-12 בבימ"ש מחוזי ב"ש (הערעור – ע'ב'), אני מורה על העברת התיק לבימ"ש השלום בירושלים לצורך המשך ניהול התיק."

           התיק האחרון הועבר אפוא לבית המשפט לתעבורה בירושלים, שבפניו דהן  העלה טענה כי העברת התיק האחרון מאשקלון לירושלים נעשתה בחוסר סמכות. משכך ובהסכמת הצדדים, הועבר התיק מירושלים לבית המשפט לתעבורה באשדוד, שם נקבע לדיון בפני כבוד השופטת ר' שורץ אשר כזכור דנה אף בתיק המקורי. ביום 11.1.2015 ניתנה החלטתה של השופטת שורץ, במסגרתה גוללה את המסכת העובדתית הארוכה והמפותלת שתוארה לעיל ובסופה נכתב כדלקמן (להלן: ההחלטה):   

"בשים לב להתנהלות האקרובטית והחשש למסע דיג אחר שופט/בחירת מותב, מבוקשת הנחיה לענין מקום השיפוט, טרם אדרש למתן החלטה בבקשה (בקשה לגילוי ראיות מטעם דהן מיום 6.1.2015 – ע'ב')."

דיון והכרעה

3. העברת מקום דיון בין מחוזות שיפוט שונים, כבענייננו, מוסדרת בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), הקובע כהאי לישנה: