בש"ז 38335-06-15

להלן החלטתי בבקשת המבקשת להורות על "פתיחת תיק מחמת הטעיית בית המשפט":

ביום 14.5.2007 ניתן פסק-הדין במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 4,782 ₪, הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בהיעדר תשלום פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין. המבקשת מעלה טענות לעניין היעדרו של ייפוי כוח על-פיו הוגשה התביעה, זהות התובעת (התובעת היא חברת די. בי. אס שירותי לוויין בע"מ, כאשר נטען שההתקשרות נעשתה עם חברת "yes"), הועלו טענות ביחס למסירות וכן טענות לפיהן לא קיים חוב (נטען שהציוד, בגינו הוגשה התביעה, נמסר למבקשת במסגרת מבצע ללא תשלום דמי שכירות חודשיים). נטען שבשנת 2009 נעשתה פנייה לקבלת התיעוד המתייחס לתיק ומסמכים לא נמסרו על ידי המשיבה למבקשת. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר בחינת הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה נחה דעתי לפיה דין הבקשה להידחות.

אין מחלוקת שהמבקשת מודעת לפסק-הדין לפחות משנת 2009. לבקשתה ביום 6.5.2009 פנה המזכיר הראשי בביהמ"ש אל ב"כ המשיבה בבקשה להעברת מסמכי התיק אל המבקשת. מכתבה של המבקשת מיום 8.7.2009 אל ב"כ המשיבה מעיד אף הוא כי המבקשת אחזה בפסק-הדין לכל המאוחר במועד כאמור. בהתאם להוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"), בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש בתוך 30 יום. המועד הקבוע להגשת בקשה לביטול פסק-דין נקבע בחיקוק ובנסיבות כאמור לצורך הארכת המועד שחלף היה על המבקשת להניח תשתית עובדתית ומשפטית לקיומו של טעם מיוחד, כאמור בהוראת תקנה 528 לתקנות. בעיקרם של דברים, נקבע שטעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה האפשרות להגיש את כתב הטענות במועד עקב אירועים שהם מחוץ לשליטתו הרגילה של בעל הדין [ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2) 904].

בבקשה לא הובא הסבר מניח את הדעת מדוע הוגשה הבקשה רק עתה, שנים לאחר שהמבקשת אוחזת בידה עותק של פסק-הדין. טעם סביר לא הובא, בוודאי שלא הובא טעם מיוחד. ככל שהמבקשת נסמכת על הטענה לפיה המשיבה נמנעה מלמסור את המסמכים גם לאחר פנייה מוקדמת בכתב, הרי שאין בכך כדי להוות טעם מיוחד (אף לא טעם סביר). די בכך על מנת שהבקשה תידחה.

דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים. אין ממש בטענות המבקשת לעניין היעדרו של ייפוי כוח. בתיק מצוי ייפוי כוח ולא הובאה ראיה לפיה משרד עורכי הדין פועל בניגוד לעמדתה של המשיבה עצמה. אין גם ממש בטענה לעניין זהות התובעת. YES הוא שמה המסחרי של המשיבה.

המבקשת מעלה טענות שונות לעניין המסירות. אישור מסירה של התביעה צורף לראשונה לתגובת המשיבה. עולה מאישור המסירה (שנתמך בתצהיר) שהמבקשת קיבלה את כתב התביעה ואישרה את דבר הקבלה בחתימה על אישור המסירה. המבקשת הגישה תשובה לתגובה, העלתה טענות לעניין החתימה, אולם את התשובה לתגובה – בה נדרשה התייחסות עניינית ביחס למסירה בתצהיר – נמנעה המבקשת מתמוך בתצהיר, עובדה שנזקפת לחובתה.

אין ממש לעניין הטענה המתייחסת לעצם הגשת תביעה מחמת אי השבה של הממירים. הסכם לפיו המבקשת אינה נדרשת לשלם דמי שכירות חודשיים עבור ממיר אינו מהווה הסכמה להותרת הממירים אצל המבקשת לצמיתות, גם לאחר שההתקשרות בין הצדדים הופסקה.

הבקשה נדחית. אציין, למען השלמת התמונה, כי המבקשת ציינה גם את ב"כ המשיבה כמשיב בבקשה. לא מצאתי נימוק משפטי המצדיק זאת. מובהר, למען הסר ספק, כי הבקשה נדחית גם ביחס למשיב כאמור.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד ע"ס כולל של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי אל הצדדים.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ה, 17 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.