פיוטרקובסקי נ' יורשת המנוח י' ז"ל

           לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו במסגרתה נקבע כי ההליך בע"א 2393/17 יימשך כסדרו כערעור בזכות, ובקשת רשות הערעור (רע"א 2393/17) שהגישו המשיבות לצידו תימחק.

הרקע לערעור

1. הרקע לערעור הוא סכסוך כספי ארוך שנים. בתמצית, בשנת 2006 הגיש י' ז"ל (להלן: י'), שהמשיבות הן יורשותיו, תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כנגד המערערים (להלן: פיוטרקובסקי). י' עתר למספר סעדים במסגרת התובענה: סעד הצהרתי לפיו המניות המהוות אחוז אחד ממניות חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: סלקום) והמוחזקות על ידי פיוטרקובסקי, שייכות לי'; צו עשה המורה לפיוטרקובסקי להעביר לי' את המניות; סעד כספי בשווי סכום הדיבידנדים ששילמה סלקום עבור המניות בין השנים 2008-2006 (סעד אשר הוסף לתובענה בשלב מאוחר יותר).

2. ביום 1.3.2009 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיא א' גורן) את התובענה (להלן: פסק הדין). לעניין הסעד הכספי נקבע כי "פסק הדין יחול גם על הזכויות בדיבידנדים, כמפורט בתובענה המתוקנת" (פסקה 39 לפסק הדין). במסגרת בקשה לצמצום עיקול שהוטל לשם הבטחת ביצוע פסק הדין קבע בית המשפט (סגן הנשיא י' זפט), כי התובענה לא כללה סעד בנושא הפרשי הצמדה וריבית ביחס לכספי הדיבידנדים ועל כן לא ניתן לבסס על פסק הדין חיוב פיוטרקובסקי בהפרשי הצמדה וריבית (החלטה מיום 5.5.2009). ביום 24.6.2010 נמחקה על ידי השופטת [כתוארה אז] מ' נאור בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 4764/09) ונקבע כי:

"קביעות בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שאיני מביעה לגביהן כל עמדה לא נועדו אלא לשם קביעת סכום העיקול (עניין שכעת התייתר) והן אינן מכריעות בזכויות הצדדים לפי פסק הדין כך שכל טענות הצדדים שמורות להם. מחיקת הבקשה ממילא לא תמנע העלאת הטענות בעניין כדין בכל הליך אחר".

3. ביום 19.3.2013 הגיש י' לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בה עתר להורות לפיוטרקובסקי לשלם לו הפרשי הצמדה וריבית על כספי הדיבידנדים, אלה שחולקו לפני מתן פסק הדין ואלה שחולקו לאחר שניתן. בית המשפט המחוזי (השופטת מ' אגמון-גונן) קיבל ביום 26.6.2013 את הבקשה באופן חלקי, תוך שדחה את הבקשה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית ביחס לתקופה שלפני מתן פסק הדין. ביחס לכך נפסק כי:

"...הובהר לי' כי פתוחה בפניו הדרך ליזום הליך של בקשת הבהרה של פסק הדין, לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. בעקבות בקשה כזו אם מגיע רשם ההוצאה לפועל למסקנה כי פסק הדין "טעון הבהרה לשם ביצועו", אז נתונה הרשות בידו – ולא בידי בעלי הדין ככאלה – לפנות בכתב לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשת הבהרה. כזאת לא עשה י' בשעתו ובניגוד לנטען על ידי י', הבקשה שלפני אינה יכולה להחליף את הדרך הפרוצדוראלית שנקבעה לכך בחוק".

           שני הצדדים הגישו על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 5072/13; רע"א 5526/13). ביום 7.10.2013 דחתה השופטת [כתוארה אז] א' חיות את בקשת רשות הערעור מטעם י', בציינה כי:

"סירוב בית המשפט המחוזי לדון בסוגיה זו [הפרשי ההצמדה והריבית בתקופה לפני מתן פסק הדין – ד.מ.] אינה סותמת את הגולל עבור י', וכאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי רשאי י' להעלות את טענותיו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ... למען הסר ספק יובהר כי אינני מחווה כל דעה לגוף הדברים בשאלת זכותו של י' להפרשי הצמדה וריבית בכל הנוגע לתקופה הראשונה" (פסקה 12 לפסק הדין).