ברעם נ' פאיס ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. התאונה ארעה ביום 7.3.10.

2.שני הרכבים היו נהוגים ע"י בעלות הדין ושניהם ניזוקו.

3.התובעת טוענת כי התאונה נגרמה בשל מחדלה של הנתבעת אשר פגעה בה מאחור.

4.הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה בשל נסיעת התובעת לאחור.

5.היות ולא צורפו תמונות של הנזק במעמד הדיון ניתנה ארכה להגשת התמונות.

6.הנתבעות הגישו את תמונות הנזק ברכב הנתבעת 1.

התובעת נמנעה מלהציג את תמונות הנזק ברכבה.

7.לאחר ששמעתי את העדויות עיינתי בכתבי הטענות וצפיתי בהדגמות וכן בתמונות הנזק של רכב הנתבעת – אני דוחה את התביעה.

8.נזק המעיכה ברכב הנתבעת מעיד כביכול כי רכבה הוא זה שנפגע.

לו רכב הנתבעת היה הרכב הפוגע, אזי ברכב התובעת היתה נצפית מעיכה.

9.יצוין כי התובעת נמנעה מלהציג את התמונות המעידות על הנזקים ברכבה הגם וניתנה לה ארכה לעשות כן.

לפיכך, לא ניתן לבחון האם ברכב התובעת נזק של מעיכה או שפשוף, שריטות או כל נזק אחר.

10.הלכה פסוקה היא כי משבעל דין נמנע מהבאת ראיה אשר עשויה לשרת את גרסתו, אזי הדבר פועל לרעתו שכן ההימנעות מהבאת הראיה מקימה חזקה כי לו הובאה היתה לרעת בעל הדין.

"… כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

(כב' השופטת הדסה בן-עתו בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 וכן ראה עוד בע"א 55/89 קופל נ' טלקאר חברה בע"מ מפי כב' השופט מלץ).

ראה גם י.קדמי "על הראיות" חלק שלישי עמ' 1649 : " ...דין ההימנעות כדין בכך שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה והלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין. במצב דברים זה רשאי היה ביהמ"ש מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל הדין משקל ראייתי לחובתו."

אשר על כן, התביעה נדחית.

11.התובעת תשא בהוצאות הנתבעות בסך של 250 ₪ כל אחת.

12.ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מיום שהתובעת תקבל את פסק הדין שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנודע לתשלום ועד מועד התשלום המלא בפועל.