החלטה
בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 07.01.13 לאחר שנמחק כתב הגנתו משלא קיים אחר הצו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון שניתן ע"י בית המשפט ביום 01.07.12 חרף אורכות שניתנו לו.
להלן השתלשלות העניינים:
ביום 3.05.12 הגישה המשיבה תביעה כספית על סך של 250,000 ₪ כנגד המבקש בגין נזקים וליקויי בנייה בעבודות שיפוץ והרחבה שביצע המבקש בביתה של המשיבה.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם המבקש, בכתב יד וללא ייצוג משפטי, הוכחשו טענות המשיבה ונטען כי המשיבה אף נותרה חייבת למבקש סך של 280,000 ₪ בגין יתרת תמורה לא משולמת.
ביום 1.07.12, במסגרת החלטה המורה על זימון הצדדים לישיבת קדם משפט, ניתן צו הדדי לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים בתוך 30 יום ולהגשת עדויות הצדדים בתצהירי עדות ראשית.
ביום 30.10.12, הגישה המשיבה בקשה למחיקת כתב ההגנה של המבקש בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, בטענה לאי קיום הצו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון ע"י המבקש והבקשה נשלחה לתגובת המבקש.
ביום 30.11.12 ובהיעדר תגובה מטעם המבקש, הגישה המשיבה בקשה שנייה למחיקת התביעה ומתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקש. מאחר ומעיון בתיק בית המשפט עלה כי כל ההחלטות לא הומצאו למבקש, הוריתי למשיבה להמציא במסירה אישית את ההחלטות לידי המבקש בתוך 7 ימים וקבעתי כי במידה והמבקש לא יבצע את הצו, ימחק כתב הגנתו והמשיבה תהיה רשאית ליטול פסק דין נגדו.
ביום 7.01.13, לאחר שבוצעה מסירה אישית למבקש כדין, ומשלא קיים את הצו, הוריתי לבקשת המשיבה, על מחיקת כתב ההגנה של המבקש ועל מתן פסק דין נגדו בהיעדר הגנה.
ביום 15.01.13, הגיש המבקש בקשה בכתב יד לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, במסגרתה טען כי בקשתו לסיוע משפטי נעתרה בימים אלו ובכוונתו להגיש כתב הגנה מתוקן. מאחר והבקשה לא היתה ערוכה כדין, לא היה מקום להעבירה לתגובת המשיבה והוריתי על מחיקתה.
ביום 12.02.13 הוגשה הבקשה בה עסקינן לביטול פסק הדין שניתן ביום 07.01.13.
לטענת המבקש, פסק הדין לא הומצא לידיו ולראשונה נודע לו עליו עת פנתה ב"כ של המבקש, על פי מינוי של הלשכה לסיוע משפטי, ביום 13.01.13 אל ב"כ המשיבה בכדי לקבל הסכמתו לדחיית מועד הדיון הקבוע.
לטענתו, הדרישה לגילוי מסמכים בצירוף השאלון נשלחו אליו לראשונה, רק ביום 10.12.12 ולכאורה נתקבלו אצלו ביום 12.12.12 כאשר גם הבקשה במסגרתה ניתן פסק הדין לא הומצאה לו, תוך ניצול העובדה שהמבקש לא היה מיוצג.
מוסיף וטוען המבקש כי מלבד ההחלטה מיום 30.11.12 שנמסרה לבנו הקטין ביום 12.12.12 והגיעה לידיו מספר ימים לאחר מכן, לא קיבל את החלטות בית המשפט או הדרישות לקיום ההליכים המקדמיים.
עוד טוען המבקש כי, בינו לבין המשיבה התקיימה פגישה מוקדמת במסגרתה ביקשה המשיבה מהמבקש שלא יגיש נגדה תביעה והיא מצידה התחייבה למחוק את תביעתה נגדו והמבקש סבר בתמימות כי יוכל לנהל את התיק בעצמו אך ככל שהתקדם ניהול התיק, התברר לו כי יצטרך ייצוג של עורך דין, אולם בשל מצבו הכלכלי הקשה במיוחד לאור ההפסדים שנגרמו לו מהעבודה שביצע עבור המשיבה, נבצר ממנו לשכור שירותיו של עורך דין ועל כן פנה ללשכה לסיוע משפטי. ביום 8.01.13 קיבלה באת-כוחו הנוכחית את המינוי לייצג אותו וזו פנתה אל ב"כ המשיבה ביום 13.01.13 בכדי לקבל הסכמתו לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 15.01.13 לצורך לימוד התיק וממנו למדה כי כבר ניתן פסק דין.
מוסיף המבקש כי המשיבה הסתירה את העובדה כי ביקשה מהמבקש להקים בריכה גדולה כעבודה נוספת, מה שיסביר את הסכומים ששילמה לו ועדיין חייבת לו. תביעתה, שבעיקרה נסמכת על ליקויי בנייה, אינה נתמכת בחוות דעת מומחה ואינה מפרטת את העבודות שבוצעו בפועל. לטענתו, לא היתה המשיבה שוקלת להגיש תביעתו לולא דרש ממנה לשלם לו את חובה.
המשיבה מתנגדת לבקשה.
ראשית, טוענת המשיבה שהמבקש איחר את מועד הגשת בקשתו שכן חלפו 30 הימים הקבועים בתקנות. על פי רישומי בית המשפט, פסק הדין נתקבל בבית המבקש ביום 11.01.13, כאשר כבר ביום 15.01.13 הגיש המבקש בכתב ידו בקשה לביטול פסק הדין ולא ברור כיצד הגיש בקשה לביטול פסק דין שלא קיבל.
לעניין הטענה כי המבקש לא קיבל לידיו את ההחלטות והדרישות לקיום ההליכים המקדמיים, טוענת המשיבה כי דברי הדואר נשלחו בדואר רשום אל המבקש שבחר כדפוס התנהגותי קבוע שלא לקחת אותם.
מוסיפה וטוענת המשיבה כי המבקש עצמו טוען שהדרישה לגילוי מסמכים והשאלון נתקבלו אצלו ביום 12.12.12. טענת המבקש כי לא היה מיוצג אינה נכונה, שכן היה מיוצג לאורך הדרך על ידי מספר עורכי דין. כך התצהיר שצורף לכתב ההגנה אומת ע"י עורך דין וביום 28.06.12 המבקש היה מיוצג ע"י עורך דין אחר שאף פנה אל ב"כ המשיבה וביקש ארכה להגשת כתב הגנה וביום 10.07.12 סוכם עמו על פגישה לצורך פשרה בתיק, כך שהמבקש היה מיוצג ומיועץ ע"י עורכי דין ועל כן אין מדובר בתמימות אלא בזלזול ובחוסר אכפתיות מצד המבקש.