ברנאד נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 04.02.10 צריך היה להופיע המערער בבית משפט קמא משהוזמן כדין בפני כב' השופט עופר נהרי, בעבירה של התרת נהיגה לנהגת שנהגה ברכבו ללא רישיון נהיגה.

המערער לא התייצב, למרות שהוזמן כדין, ובית משפט קמא גזר לו עונשים שונים, בהם 18 חודשי פסילה בפועל ו-6,000 ₪ קנס.

ביום 11.02.10 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק די שניתן בהיעדרו, ובה טען שביקש דחייה בעקבות שלא התייצב לדיון, כך נרשם מפיו בתצהיר. בקשתו, כך טען, לא הוקלדה.

בית משפט קמא דן בבקשתו למחרת היום, ביום 11.02.10 והחליט שאם יציג המערער העתק הבקשה ויסביר להיכן שלח אותה ומתי, אזי ישקול בית המשפט שוב הפעם את בקשתו. מאז נדם המערער ושב נעור לחיים רק ביום 24.11.10, עת הוגשה בקשה זהה לבית משפט קמא ועליה ניתנה החלטת כב' השופט נהרי ביום 04.12.10, הדוחה את הבקשה.

בית משפט קמא ציין בצדק שהמערער לא שכנע לבקשתו את אי-הופעתו לדיון או שיש לה הסבר סביר, ואף לא מצא שנגרם למערער עיוות דין.

באופן עקרוני, יש לדחות את הערעור. חזרתי ואמרתי יותר מפעם אחת, סעיף 130 (ח) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, מאפשר פעם אחת להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר תוך 30 ימים, בקשה כזו, אם היא נדחית, צריכה להוביל לערעור תוך 45 ימים.

אמנם כלל סופיות הדיון איננו כלל מקודש, אבל הוא כלל חשוב. בפתיחת פתח לאנשים לחזור ולפנות לבית המשפט לאחר שבקשותיהם נידונות אחרי חודשים ושנים, למעין "עיון חוזר" שאיננו מעוגן בדין, עלולה לגרום לכאוס במערכת המשפט ויכולתם של בתי המשפט לתעבורה בעיקר להתנהל.

אין זה אומר שאין מקרים חריגים שכלל סופיות הדיון לא יהיה הכלל המכריע וימצאו כללים בנסיבות שיצדיקו שינוי מהכלל. לא כך התוצאה במקרה שבפניי. המערער נתן לנהגת שהכיר באותו יום בלבד מבלי שידע אם היא יודעת לנהוג, טוען שיש לה רישיון נהיגה, שנרשם לו דו"ח ולא התייצב לדין, משביקש לבטל בטענה שביקש מראש דחייה והתבקש להוכיח זאת, לא עשה מאומה תשעה ירחים. אין כל הצדקה לפתוח את הדיון מעניינו מחדש, העבירה חמורה היא, עברו של המערער מחזיק 59 הרשעות בדין בעבירות שונות, גם חמורות, ובנסיבות הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום כ' אדר א תשע"א, 24/02/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: