ברמן אשורוב נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים: י' צלקובניק – סג"נ; י' עדן; ו-ג' שלו), בעפ"ג 16367-08-17, מיום 27.12.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר), בת"פ 57308-11-15, מיום 28.06.2017.

           בהחלטתי, מיום 28.01.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר על דרך של עבודות השירות שהושת על המבקש, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בבאר שבע, אשר ייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 14.11.2015, סמוך לשעה 03:00 בישיבה התיכונית "אמית" בבאר שבע, התגלע סכסוך בין המתלונן לבין א.א.ע (להלן: הקטין), במהלכו תקף הקטין את המתלונן שלא כדין. המתלונן ברח מהמקום, וכעבור זמן קצר שב והשליך אבן לכיוונו של הקטין. בעקבות זאת, פתח המבקש, יחד עם הקטין ואדם אחר בשם רוברט אפראימוב (להלן: רוברט), במרדף אחר המתלונן. במהלך הימלטותו של המתלונן, הוא מעד ונפל ארצה, ובשלב זה תקף אותו המבקש בצוותא חדא עם רוברט והקטין, "בכך שבעטו במתלונן מספר בעיטות בפניו ובבטנו, בעודו שרוע על הקרקע". כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו למתלונן "חבלות המתבטאות בשברים בעצמות האף ולשבר בשן קדמית והוא נזקק לטיפול בבית החולים 'סורוקה'".

4. ביום 11.04.2016, הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן. בטרם גזירת דינו, הפנה בית משפט השלום את המבקש אל שירות המבחן, לשם הכנת תסקיר בעניינו, ובהמשך הוגשו לבית המשפט שלושה תסקירים. בית משפט השלום הבהיר בהחלטתו לעניין הפניית המבקש אל שירות המבחן, כי "אין בכך כדי לטעת ציפייה אצל הנאשם [המבקש] או כדי לרמוז על עמדת בית המשפט אלא שהדבר נעשה לבקשת ב"כ הנאשם [המבקש] בלבד". בתסקירי המבחן נאמר, כי למבקש דפוסי התנהגות מרדניים וקושי בקבלת סמכות; וכי הוא "חסר כלים להתמודדות מכוונת במצבי משבר ולחץ וכי במצבים כאלו עשוי להגיב באופן לא מותאם ואף אלים". בתסקיר הראשון נמסר, כי המבקש "התקשה לראות כיצד יוכל להיתרם מטיפול", אך לאחר שהשתתף בקבוצה טיפולית חד פעמית, הוא הביע רצון להשתלב בהליך טיפולי קבוצתי. לאור האמור, המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון לצורך שילובו של המבקש בקבוצה טיפולית. בתסקיר השני, נמסר כי שירות המבחן התרשם מרצינותו ומנכונותו של המבקש להשתלב בהליך הטיפולי, אך הוא טרם שולב בקבוצה טיפולית, ומשכך ביקש שירות המבחן דחייה נוספת. בתסקיר השלישי, הובהר כי לא עלה בידי שירות המבחן לשלב את המבקש בקבוצה טיפולית, אך שירות המבחן התרשם משיתוף פעולה מלא מצידו. לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש צו מבחן למשך שנה; של"צ בהיקף של 200 שעות; חתימה על התחייבות; ופיצוי כספי למתלונן. בנוסף, "לאור גילו הצעיר, העובדה שבאמתחתו רישום אחד ללא הרשעה ולאור שאיפותיו לניהול אורח חיים נורמטיבי לצד הסכמתו לקחת חלק בהליך טיפולי כמו גם החשש כי הרשעה עלולה לפגוע באפשרויותיו התעסוקתיות העתידיות של הנאשם [המבקש]", המליץ שירות המבחן להורות על ביטול הרשעתו של המבקש.

           לבקשת בית משפט השלום, הופנה המבקש אל הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), לשם הכנת חוות דעת בעניינו. בחוות דעת הממונה נמסר, כי המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות, והוא אף הביע את הסכמתו לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. לאחר בחינת נתוני המבקש ואפשרויות העסקתו, המליץ הממונה על הצבתו לעבודות שירות במסגרת "האגודה למען הקשיש בית אבות ב"ש".

5. ביום 28.06.2017, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם, התייחס בית משפט השלום לחומרה הכרוכה בביצוע עבירות אלימות; לערכים הציבוריים שעניינם הגנה על שלום הציבור וביטחונם; ולמדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. בית משפט השלום קבע, כי האלימות שבה נטל המבקש חלק, היא אלימות "בעוצמה גבוהה ובנסיבות חמורות". בית משפט השלום הוסיף, בהקשר זה, כי "די לדמיין את הסיטואציה בה שרוע המתלונן על הקרקע וסופג בעיטות בפניו ובבטנו כדי להבין את האכזריות והבריונות שבמעשי הנאשם [המבקש], כמו גם את האימה, שהייתה ממלאת כל אדם סביר שהיה מוצא עצמו במצבו בו נמצא המתלונן". לאור האמור, קבע בית משפט השלום, כי מתחם העונש ההולם נע "בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל".

6. לצורך קביעת עונשו של המבקש בגדרי המתחם, נתן בית משפט השלום את דעתו לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. בית משפט השלום ראה, כשיקולים לחומרה, בין היתר, את עברו הפלילי של המבקש; את התרשמותו של שירות המבחן בדבר דפוסי אישיותו של המבקש; ואת שיקולי הרתעת הרבים והרתעת היחיד. לקולה, נתן בית משפט השלום את דעתו, לכך שהמבקש נמנה על קבוצת ה"בגירים-צעירים"; להודאת המבקש בעבירה שיוחסה לו; ולעובדה כי הלה שיתף פעולה עם שירות המבחן, והביע נכונות להתגייס להליך טיפולי. לאחר זאת, קבע בית משפט השלום, כי "גילו הצעיר של הנאשם [המבקש] בשילוב שיתוף הפעולה עם שירות המבחן והנכונות להתגייס להליך טיפולי מאפשרים חריגה מסוימת ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, לרבות חריגה ביחס לאופי העונש, באופן שיתאפשר לנאשם [למבקש] לרצות את המאסר, בדרך של עבודות שירות". עם זאת, הבהיר בית משפט השלום כי המלצת שירות המבחן, גם בהינתן שיקולי השיקום, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה שהתווה המחוקק, וטוב עשה ב"כ המבקש משנמנע מלעתור לביטול ההרשעה. לאור האמור, קבע בית משפט השלום, כי נוכח חומרת מעשי המבקש, לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן ולהטיל על המבקש של"צ כרכיב העונשי המוחשי העיקרי. בית משפט השלום הוסיף עוד, כי יש לקבוע פיצוי בסכום מתון באופן יחסי לפגיעה הקשה במתלונן, וזאת נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, ולמרות ההלכה הנוהגת לפיה אין לשקול את מצבו הכלכלי של המבקש בגדר השיקולים הנוגעים לקביעת גובה הפיצוי. בסופו של יום, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירת אלימות מסוג עוון או איומים, למשך 3 שנים; ופיצוי כספי למתלונן בסך 5,000 ₪.