ברכה ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

החלטה

בפני 2 בקשות שהוגשו ע"י התובעים, האחת למתן פס"ד חלקי כנגד הנתבע 1, והשניה לפיצול סעדים.

יוזכר כי כנגד הנתבעת 2 ניתן זה מכבר פס"ד ביום 25.2.10.

הבקשה למתן פס"ד

בבקשה למתן פס"ד כנגד הנתבע 1, טוענים התובעים כדלקמן:

1.כי התובענה דנה בעתירה לחיוב הנתבעים בסעדים כספיים בגין הפרת הסכם למכירת מקרקעין.

2.כי הנתבעים הודו בכתב הגנתם, כי מכרו את המגרש הכפול, לצדדים שלישיים קודם למכירתו לתובעים.

3.בסע' 66 לכתב ההגנה מטעמו של הנתבע 1, הודה הנתבע 1 בחובתו לשלם לתובעים את אותו חלק יחסי ששולם על ידם והמיוחס למגרש הכפול.

4.לפי טענת הנתבע 1, שטחו של המגרש הכפול הינו 79 מ"ר. שטח זה מהווה 23% מכלל השטח הנרכש בגודל 348 מ"ר.

5.כעולה מההסכם, התמורה בהסכם, לאחר המחה, עומדת על 78,389 ₪.

6.לא יכולה להיות מחלוקת כי על הנתבע 1 לשלם לתובעים סכום המהווה 23% מהסכום ששולם על ידם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ 88,634 ₪.

לכן עותרים התובעים לחיוב הנתבע 1 כבר בשלב זה, ומבלי לפגוע בזכותם להמשיך ולתבוע מהם את יתר סכום התביעה, בסך של 88,634 ₪.

הנתבע 1 הגיש תגובה ובה הוא טוען כדלקמן:

1.גם אם הנתבע 1 הודה באחריות אין בכך כדי להיות הודאה בנזק ובחישוב שנערך ע"י התובעים.

2.הנתבע 1 מוכן להשיב לתובעים את כספם אך בתנאי שיהא בכך סיום כל ההליכים בתובענה זו, וכל עוד הנתבע 1 נתבע לשלם כספים נוספים, אין הנתבע 1 מסכים לכך.

3.המגרש "הכפול" מהווה שטח ריק שייעודו חניה ולכן אין לגזור את שוויו של המגרש כחלקו מהשטח כולו, אלא יש לבדוק את שוויו של המגרש נכון למועד ההסכם, בהתאם לייעודו, ועל פי שומה ששימשה בסיס להסכם המכר, עוד יש לנכות את רכיב המע"מ עליו הזדכו התובעים ממילא.

4.התובעים עשו שימוש בתקופה מסוימת כבשלהם וללא כל תשלום ולכן יש לגבות מהתובעים, אם יושב להם כספם, דמי שימוש בגין תקופה זו.

5.הנושא של קביעת ערכו של המגרש והסכום להשבה בגינו, אינו ברור בשלב מוקדם זה של התביעה.

לפיכך, עותר הנתבע 1 לדחיית הבקשה.

לאחר שקילת טענות הצדדים, אני סבור כי הדין עם הנתבע 1. בשלב זה של התובענה אין זה ברור כלל וכלל מה גובה הנזק האמיתי לפיו יש לגזור את הכספים המגיעים כהשבה לתובעים ויש לברר עובדות אלה עד תום במהלך הרגיל שת שמיעת הראיות בתובענה.