בריק נ' מסאלחה ואח'

פסק דין

1. עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעים, לפצותו בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים. הנתבעים הינם נהג הרכב השני וכן המבטחת.

2. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה סביב נסיבות התרחשות התאונה ושאלת האחריות.

3. כפי שנטען בכתב התביעה, ביום 4.4.11 עת נהג התובע ברכב מסוג מרצדס בכביש הראשי בכפר אבו סנאן (להלן: הכביש), הנתבע שנהג ברכב מסוג מזדה, נסע ברוורס מחניה שבתוך שטח המשמש כשוק (להלן: החניון) לכיוון הכביש. עוד נטען, שהנתבע לא נתן זכות קדימה למרצדס שעבר באותה עת בכביש, כך שחלקו האחורי של המזדה התנגש בצידו הימני של המרצדס .

4. מהצד השני של המתרס, הנתבעים טענו בפניי כי, הנתבע מס' 1 ( להלן: הנתבע) הגיע לחניון , הבחין ברכב שעומד לצאת מחנייה והמתין לאותו רכב בעצירה מוחלטת כדי לחנות במקומו. כאשר המזדה היה במצב עצירה בכביש, הגיח המרצדס במהירות ופגע בחלקו האחורי שמאלי של המזדה.

5. לאחר שמיעת הצדדים, עיון בכתבי הטענות ובכל המסמכים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

6. בישיבה מיום 22.2.12 העידו בפני שני הנהגים, הן התובע מר אומיה בריק והן הנתבע מר מוחמד מסאלחה. התובע חזר על גרסתו ומסר כי הנתבע נסע במהירות ברוורס לכיוון הכביש, כאשר באותו רגע עבר רכבו המרצדס. רכב המזדה התפרץ לכביש, התנגש ופגע בצידו הימני של המרצדס. הנתבע העיד מנגד, שהמרצדס הוא שפגע במזדה , אשר היה בעצירה מוחלטת בזמן המתנה למקום חנייה.

7. שמעתי את עדות שני הנהגים והתרשמתי לחיוב מדבריו ומעדותו של התובע. גרסתו של התובע הייתה גרסה אמינה ודבריו בהחלט מתיישבים היטב עם מיקום הנזקים בשני הרכבים ושאינם מוכחשים בפועל ע"י הנתבעים.

8. ער אני לעובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אולם הדברים שאמרתי מקודם בדבר הרושם האמין שהותיר עלי התובע ומיקום הנזקים ברכבים שמתיישבים עם גרסתו העובדתית של התובע להתרחשות התאונה, מהווים בנסיבות העניין חיזוק וסיוע ממשיים לעדותו של התובע . מעבר לכך, בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים ביום 28.6.11 הובאה גרסה לנסיבות אירוע התאונה שמתיישבת דווקא עם זו של התובע, ואשר לפיה ההתנגשות התרחשה בעת יציאתו של הנתבע מהחניון, כאשר הוא נסע ברכבו אחרונית. הנתבעים טענו כי ,הגרסה האמורה מבוססת על טופס ההודעה שמלאה סוכנת הביטוח ואשר לטענתם מקורה בטעות. באם אכן עסקינן בטעות היה מצופה מהנתבעים שידאגו להתייצבותה של סוכנת הביטוח לישיבת ההוכחות כדי לתמוך ולאשש את טענתם , לפיה הגרסה שצוינה בכתב ההגנה לא משקפת את הודעתו של הנתבע, דבר שלא נעשה על ידם.

9. בנסיבות אלה, ולאור כל האמור לעיל, אני בדעה שהאחריות לאירוע התאונה רובצת על שכמו של הנתבע.

10. יחד עם זאת , הנני סבור שנכון בנסיבות להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 15%, משום שנכון להסיק מנסיבות אירוע התאונה כי התובע התעלם מנסיעתו של הנתבע, וכי הוא נהג במהירות בלתי סבירה שאינה תואמת לתנאי הכביש שהיו שרירים במועד התאונה.

11. באשר לסכום הפיצוי לו זכאי התובע, אין חולק בין הצדדים לגבי הנזקים בסך של 5,200 ₪, בגין תיקון רכבו של התובע וכן לשכ"ט שמאי בסך של 661 ₪ . המחלוקת היחידה נוגעת לסכום בסך של 1,250 ₪, אותו שילם התובע, כך נטען, בגין שכירת רכב. לתמיכה בטענתו, צירף התובע לכתב התביעה חשבונית מס. עיון בחשבונית זו מעלה כי הונפקה על שם חברה ולא על שמו, כך שאין זה סביר לפצותו בגין סכום שלא שולם על ידו אלא ע"י חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת.

12. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,982 ₪ (לאחר הפחתת אשם תורם), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 9.6.11, ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,000 ₪.

פוטר את התובע מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.