ברייטמן נ' מדינת ישראל

החלטה

1.המבקשת תובעת בבימ"ש השלום בבאר שבע את המשיבה, רשות המיסים, לפיצוי כספי בסכום 50,000 ₪.

לטענתה, רשות המיסים הטילה עיקול על משכורתה בגין חוב מס רכישה שלא היה ולא נברא. כתוצאה מכך, כך טענת התובעת, נפגע שמה הטוב במקום עבודתה ובין מכריה ועל רשות המיסים לפצותה בעילות חוק איסור לשון הרע (להלן: החוק). בנוסף טוענת התובעת כי העיקול השגוי גרם לה הוצאות ונזקים.

המדינה ביקשה למחוק התביעה על הסף וזאת הן בשל "חסינותה" הקמה לטענתה עפ"י סעיף 13 (9) לחוק והן מכוח הוראת סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) ה'תשי"ב – 1952.

בימ"ש השלום (כב' הרשם הבכיר י. בוקר) קיבל הבקשה בחלקה וקבע כי אכן עילת התביעה הנתמכת על חוק איסור לשון הרע דינה מחיקה על הסף – מכוח סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע.

עם זאת, איפשר ביהמ"ש למבקשת לתקן את תביעתה באופן בו תתבסס התביעה המתוקנת על עילות נזיקין אחרות (בעיקר רשלנות). כנגד כך הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המדינה על נספחיהן החלטתי לדון בבקשה כבערעור.

אכן, על פני הדברים מציבה הוראת סעיף 13 (9) לחוק משוכה גבוהה ביותר בפני המבקשת. עפ"י הוראת סעיף זה לא תקום "עילה למשפט אזרחי או פלילי" בפרסום "שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור"

ברם, הוראה זו אינה שוללת מניה וביה, ובאופן מוחלט, היתכנותה של סיטואציה תיאורטית לפיה "הפרסום" (דהיינו – הטלת העיקול) יכול והיה "נגוע" במבחני הדין המינהלי ברמה כזו המסירה ממנו את אותה ההגנה.

למקרא כתב התביעה ספק רב ביותר בעיני אם בענייננו הגיע הפרסום דנן לכלל חריג קיצוני שבקיצוני זה.

ברם, איני מוצא כי נכון היה לשלול מהתובעת על הסף את זכותה ליומה בדין לנסות ולהוכיח טענתה זו.

עפ"י טענות כתב התביעה, הרשות הנתבעת הטילה את העיקול בנסיבות המנוגדות לדין וממילא בהעדר סמכות.

טענות אלה נראות אמנם מסופקות ביותר, עובדתית, נוכח הנטען למולן בכתב ביה"ד מטעם המשיבה.

ברם, מן הראוי כי ההכרעה השיפוטית אם קמה החסינות ה"כמעט מוחלטת" עפ"י ס"ק 13

(9) לחוק, אם לאו, תינתן לאחר שתהיה לתובעת האפשרות להציג ראיותיה וליומה בפני בית המשפט.

3.אשר על כן, אני מקבל את הערעור, מבטל את ההחלטה נשוא בקשה זו ומורה כי הליכי התביעה יימשכו במסגרת כתב התביעה המקורי כפי שהוגש על ידי התובעת.

הוצאות בקשה זו, בסכום של 5,000 ₪, ייפסקו על ידי בית המשפט השלום – בגדרו של פסק הדין בתום בירור התובענה , וזאת עפ"י התוצאה שתיקבע בפסק הדין.

לאור זאת, המזכירות תשיב למבקשת, באמצעות באי-כוחה את הערובה שהופקדה על ידה בבקשה זו.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.