ברזלאי נ' ביטון ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי כנגד המבקשים ביום 1/9/2011.

המדובר בפסק דין שניתן כנגד המבקשים במסגרת תביעה שהוגשה כנגדם ובמסגרתה נתבעו לשלם למשיב סך של 93,960 ₪ בגין פיצוי מוסכם בטענה כי הפרו הסכם המכר שנכרת בין הצדדים בכך ששלמו באיחור חרף הוראות ההסכם.

2.בבקשתם לביטול פסק הדין טענו המבקשים, כי דין פסק הדין להתבטל מחמת הצדק, שכן כתב תביעה הומצא לידי עו"ד בן מוחה, אשר לא ייצגם באותה עת בה הוגשה התביעה ואף נטען כי הודע על כך מפורשות לצד שכנגד.

כן טענו המבקשים שדין פסק הדין להתבטל משיקולי בית המשפט, שכן לגרסתם האיחור בתשלום נעשה בהסכמה ובכתב ואף סוכם שהמבקשים ישלמו למשיב ריבית בגין האיחור.

לטענתם, הגישו תביעה נפרדת כנגד המשיב ואין בעובדה שמדובר בתובענה הנובעת מאותו הסכם בכדי לקבוע שאותו עורך דין שמייצגם בתובענה הנוספת, מייצגם גם בזו.

3.מנגד, טען המשיב שמועלם לא הודיע לו עו"ד בן מוחה כי אינו מייצג המבקשים ואין שום אסמכתא על גבי המסמך שצורף כי נשלח למשיב בדרך כלשהי ולנוכח חובת הנאמנות של עורך הדין, היה עליו להעביר כתב התביעה למבקשים. בכל הנוגע לטענות ההגנה טען המשיב שאין בטענות המבקשים בכדי לגרוע העובדה שהמבקשים הפרו ההסכם ועליהם לשאת בפיצוי מוסכם כקבוע בהסכם.

4.בהינתן הדעת לכך שבין הצדדים התנהל תיק נוסף ובמסגרת הדיון שהתקיים בו נדרש המשיב להודיע באם מסכים לביטול פסק הדין, הודיע האחרון כי יסכים לביטול פסק הדין שניתן על ידי אולם בכפוף לפסיקת הוצאות. מנגד, עומדים המבקשים על טענתם לפיה יש לבטל את פסק הדין ללא פסיקת הוצאות, שכן אין מדובר במסירה כדין מאחר ובעת ביצוע המסירה לא יוצגו על ידי עורך דין בן מוחה .

5.הוראות תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות") קובעות כדלקמן:

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

בע"א סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, [1984], נקבע כי:

"מסירה לעורך-דין היא מסירה מספקת על-פי תקנה 439 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה אז בתוקף (ראה כיום תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984...לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בי- דין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 403/64). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו".

בעניין זה קבע כבוד השופט אורנשטיין ברע"א 17690-12-10 מקס מואושן ע"מ נ' Wilier triestinam spa חברה זרה רשומה באיטליה:

"לטעמי, נכון היה לצמצם את הלכת יוחימק, כך שתחול רק אם הורשה עורך הדין על ידי הלקוח לייצגו באותו עניין, יש להוכיח כי עורך הדין פעל כפרקליטו של אותו בעל דין בקשר להסכמים. ראיה כאמור היא למשל מכתב של עורך הדין בשם אותו לקוח, הכנת טיוטא, השתתפות בפגישות בשמו של אותו לקוח, ייצוג בהליך משפטי בקשר לאותו עניין, וכיוצא באלה".

אף אני סבורה שאכן ראוי הוא לצמצם ההלכה כך שתחול, מקום בו הוכח שעורך הדין פעל באותו עניין בשם לקוחו.

בעניין הנדון, אין מחלוקת שעו"ד בן מוחה פעל מטעם המבקשים באותו עניין ובקשר לאותו הסכם, שכן התביעה הנפרדת שהוגשה על ידי עו"ד בן מוחה בשם המבקשים נובעת מאותו הסכם בגינו נתבעים המבקשים כעת, מה גם שבתצהירים שצורפו לתגובה לתגובה, צוין הדבר מפורשות על ידי המבקשים (ראו לדוגמא האמור בסעיף 8 לתצהיר המבקש משה ביטון).

משכך, די בכך בכדי לקבוע שעו"ד בן מוחה שימש כבא כוחם של המבקשים בעת בה קיבל כתבי בי- דין, הגם שמדובר בתיק אחר. אוסיף שבנסיבות אלו לא מצאתי רלוונטיות למכתבו של עורך דין בן מוחה לפיו אינו מייצג המבקשים וזאת אף מבלי להידרש לשאלה האם המכתב בכלל נמסר לצד שכנגד, הגם שלא צורפה כל אסמכתא לשליחתו.

לפיכך, לא מצאתי כל הצדקה לכך שכתבי בי- דין בגין התביעה דנן לא הועברו על ידי עו"ד בן מוחה למבקשים ואין מדובר בפסק דין שיש לבטלו מחמת צדק.

בכל הנוגע לסיכויי ההגנה ומשהסכים המשיב לביטול פסק הדין משיקולי יעילות בכפוף לפסיקת הוצאות, איני מוצאת צורך להידרש לטענות לעניין זה. למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר שלכאורה נראה שככל שהאיחור בתשלום נעשה בהסכמה, ספק באם מדובר בהפרה יסודית של ההסכם שבגינה זכאי המשיב לפיצוי מוסכם.

אשר על כן, הינני קובעת שפסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך של 1300 ₪ תוך 30 יום.