ברוך טולידאנו נ' בנק לאומי סניף הסניף המרכזי

החלטה

בקשה לגילוי מסמך ספציפי - 'דוח מקנזי' – היא הבקשה שלפני.

אין ספק כי בקשה זו כבר נדונה בבית המשפט וקבלה התייחסות ספציפית במסגרת החלטה מפי כבוד הרשם זמיר (כתוארו אז).

בבשא 10467/08 התייחס כבוד הרשם ל"דוח שנערך על ידי חברת מקנזי על פי הזמנת הנתבע בכל הנוגע לקשר שבין הבנק לבין עורכי הדין החיצוניים..." (עמ' 11 להחלטה מיום 21.10.09); וכה אמר "מאחר שלא ניתן לחייב את הנתבע בגילוי מסמכים שאינם מצויים ברשותו, הרי שממילא מתייתר רכיב גילוי זה. באופן דומה, טוען הנתבע כי "דוח מקנזי" הגלום בקבוצת מסמכים ב' כלל אינו מצוי ברשותו ולכן גם לגביו, אין הצדקה למתן הוראת גילוי אופרטיבית" (עמ' 12 להחלטה).

ממילא ברור כי ככל שלא השתנו הנסיבות אין מקום להדרש ולבחון מחדש בקשה שההחלטה בענינה כבר ניתנה.

לטענת המבקש, יש להדרש שוב לבקשה מאחר שמחומר שונה שהוגש לו במסגרת ההליכים, עולה כי דוח מקנזי קיים גם קיים ועל כן עתר פעם נוספת לגלות בגילוי ספציפי את הדוח, וכך מצטט הוא מתצהיר עו"ד ביטרמן (סעיף 4 לבקשה), וכן הפנה לתצהיר עו"ד חני אבירם שבתצהיר תשובות לשאלון ציינה כי ביקרה במשרדי התובע עם נציג חברת מקנזי (סעיף 5 לבקשה).

על בסיס אלה מבקש התובע, עו"ד טולדנו, פעם נוספת, לחייב את הנתבעת להציג את המסמך ש"ברור לחלוטין כי כפי שטען התובע אכן נתנה חברת מקנזי המלצות...לרבות בכל מה שקשור לעו"ד חיצוניים..." וכי "ההכחשה בתצהיר...לגבי קיום מסמך ההמלצה של חב' מקנזי הינה חסרת בסיס ומנוגדת לאמת ולמציאות" וגם כי "עו"ד ח. אבירם הודתה שביקרה במשרד התובע בלויווי נציג חב' מקנזי מה שמוכיח בבירור כי חב' מקנזי אכן מסרה המלצות הנוגעות ישירות לעו"ד החיצוניים של הבנק..." ועוד (סעיף 6 לבקשה).

מנגד חוזר הבנק ומציין ומבהיר כי "כמפורט בתגובתו לבש"א 10467/08 ובתצהיר התומך בה, "דוח מקנזי" או כל מסמך אחר בעל שם דומה אחר (ההדגשה במקור- א.נ.ח) לא קיים בבנק, לרבות ביחס לעורכי דין החיצוניים...." (סעיף 6).

במצב דברים זה – למעשה הביאו הצדדים לפתחי את השאלה האם דוח מקנזי קיים או שלא קיים!

כבר אומר כי עמדת התובע מבוססת על מסקנות הנובעות מתשובות לשאלון, ומהעובדה כי עו"ד אבירם ציינה בתשובותיה כי אכן ביקרה עם נציג חב' מקנזי – אלא שתשובות אלה אינן סותרות את תשובת הבנק ואת עמדתו כי אין בנמצא דוח מקנזי ובו המלצות!

גם תשובת עו"ד של הבנק שאומר במפורש כי "למיטב ידיעתי לאור בדיקות ובירורים שערכתי לא קיים מסמך המכונה דוח מקנזי או כל מסמך בעל שם דומה אחר. למען שלמות התמונה יצויין כי חב' מקנזי בחנה ונתנה המלצות ליעול ולשיפור תהליכי עבודה..." תומכת במסקנה שכבר הובאה במסגרת החלטת כבוד השופט זמיר כי מדברים אלה ניתן לכל היותר להסיק כי חברת מקנזי יעצה לבנק בענין שיטות עבודה ודרכי ניהול כפי שצוין על ידי נציגיה; האם חברת מקנזי נתנה מסמך בכתב או האם היעוץ היה שוטף במהלך העסקים הרגיל או בישיבות כאלה ואחרות או בליווי כזה ואחר, אלה שאלות שודאי ישָאַלוּ, ככל שיהיו רלוונטיות לענין שבמחלוקת, בדיון גופו, אך אני בודאי שאינני יכולה להסיק מתשובות אלה את מה שמבקש התובע להסיק, לאור ההכחשה המגובה בתצהיר כי אין כל מסמך.

האמירות לענין חוסר קיום מסמך של דוח מקנזי, אינן עמומות אלא נאמרו במפורש פעם אחר פעם, ובמצב דברים זה לא אוכל לומר אחרת ובודאי לא לקבוע אחרת, בעיקר כשכבוד השופט זמיר כבר נדרש לכך; לא ברור על סמך מה אראה להחליט אחרת כשלא הובאו ראיות אחרות, אלא לכל היותר מסקנות של התובע, שאינן מחייבות.

משקבע כבוד השופט זמיר כי אין לחייב את הנתבע בקשר למסמכים שאינם – גם אני לא אוכל לעשות זאת.

מעבר לצורך, והגם שאין הדבר נדרש להחלטה זו אומר כי גם אם היה 'דוח מקנזי', כלל לא ברור שהיה מקום לחייב את הבנק להציגו בהיותו לכאורה מסמך המסווג כמסמך של יועץ, סמך פנימי שכלל אינו מחייב את הבנק וכל כולו נועד לשם ייעוץ לצורך קבלת החלטות, ולכאורה נראה כי ייעוץ כזה אינו מחייב את הבנק לפעול לפיו בעיקר כשלא ברור אם היה היעוץ קונקלוסיבי והאם במקביל היה ייעוץ נוסף, וכו', אלא שהדברים הם מעבר לנדרש, ולא נצרכים להחלטתי לאור הדברים שלעיל.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה, משלא מצאתי בה כל נסיבה אחרת או שונה מעבר לזו שעמדה לפני כבוד השופט זמיר בעת מתן החלטותיו הקודמות.

כפי שציינתי בעת הדיון – ניתנת זכות עיון במסמכים שגולו, וזאת תוך 30 ימים.

לא מצאתי לחייב בהוצאות הבקשה בשלב זה ואני מאפשרת לצדדים להעלות את הטענה להוצאות בסיום ההליך כולו.

הצדדים יגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים:

התובע יגיש תוך 90 יום מהיום (לבקשתו);

הנתבעת תגיש תוך 60 יום לאחר מכן;