ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל

הבקשה שבכותרת הועברה לטיפולי בעת האחרונה.

1. במסגרת הבקשה מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) מיום 22.11.2016 בעפ"ת 58780-05-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צימרמן) מיום 13.4.2016 בתת"ע 2354-05-15, אשר הרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות). במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 14 ימים; פסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 3 שנים.

הרקע לבקשה

2. ביום 6.5.2016 הגישה המשיבה נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בירושלים, וזאת לאחר שביום 19.2.2015 הגיש המבקש בקשה להישפט, במסגרת דו"ח משטרה. על פי הדו"ח האמור, בתאריך 3.2.2015, בשעה 13:55, בשכונת רוממה בירושלים, שני שוטרים ששהו באותה העת בניידת משטרה, הבחינו במבקש מחזיק טלפון נייד בידו השמאלית בזמן שהרכב שבו נהג היה בתנועה. השוטרים כרזו למבקש ודרשו ממנו לעצור בצד הדרך, תוך שהם שומרים איתו על קשר עין עד לעצירתו של הרכב. נטען כי במועד האירוע היה יום בהיר והראות הייתה טובה.

3. לאחר שמיעת ראיות, ביום 13.4.2016 הרשיע בית משפט לתעבורה את המבקש בעבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. גרסתם של השוטרים, אשר נתמכה בדו"ח נמצאה מהימנה. זאת בשים לב לכך שהאירוע התרחש בשעות היום, המרחק בין השוטרים למבקש היה קצר ולא נטען כי התקיים ליקוי כלשהו בשדה הראיה. בתוך כך, בית המשפט דחה את גרסת המבקש כי כלל לא השתמש במכשיר וכי כאשר החזיק את מכשיר הטלפון הנייד בידו, הרכב עמד ברמזור אדום ולא היה בתנועה. בית המשפט הוסיף וקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם עמידה ברמזור אדום עולה לכדי ההגדרה של "רכב בתנועה" כנדרש בסעיף 28(ב) לתקנות. עוד הובהר כי על פי הוראות תקנה 28(ב) לתקנות האיסור חל אף על החזקה גרידא, ללא כל שימוש נוסף. בהתאם לאמור, באותו היום נגזר דינו של המבקש והושתו עליו העונשים שפורטו לעיל.

4. ביום 29.5.2016 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין, במסגרתו טען כי שגה בית משפט לתעבורה בכך שקבע כי עדויות השוטרים מהימנות עליו, למרות שלשיטתו הן היו רצופות סתירות. עוד נטען כי שגה בית משפט לתעבורה משלא קיבל את גרסתו כי הוא עמד ברמזור אדום. עוד טעה בית המשפט בקביעתו כי החזקת טלפון נייד עולה כדי שימוש בו, ובקביעתו כי גם רכב העומד ברמזור אדום ייחשב ל"רכב בתנועה".

5. מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את ערעורו של המבקש, הממוקד בעיקרו בהשגה על ממצאי עובדה ומהימנות. עוד נטען כי התקנה אוסרת במפורש הן על החזקת טלפון נייד והן על שימוש בו, בזמן הנהיגה.

6. ביום 22.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש בקובעו בין היתר, כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי בית משפט לתעבורה. עוד נקבע כי תקנה 28(ב) לתקנות אוסרת גם על אחיזה בטלפון נייד, ועל כן אין צורך להוכיח שנעשה שימוש בטלפון נייד כדי להרשיעו בעבירה זו. בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלה האם עמידה ברמזור אדום עולה כדי הימצאותו של "רכב בתנועה", נוכח קביעתו של בית משפט לתעבורה כי בעת שהמבקש החזיק בטלפון הנייד בידו רכבו היה בנסיעה והוא לא עמד ברמזור אדום, כטענתו.

           מכאן הבקשה שלפנַי.