פסק דין
התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 4,500 ₪, בגין תאונת דרכים, לה אחראית, לטענתה, הנתבעת 2. מכתב התביעה עולה כי תאונת הדרכים ארעה ביום 20.3.11. התובעת צירפה לכתב התביעה דו"ח שמאי, לפיו נבדק הרכב ביום 1.8.11, ונגרמה לו ירידת ערך בשיעור של 1%, אותה מעריך השמאי בסך של 539 ₪, חשבונית תיקון מיום 7.8.11 וכן אישור הגשת תלונה למשטרה, מחודש אפריל 2011 (התאריך המדויק קשה לקריאה).
התובעת הפעילה את פוליסת הביטוח שלה, ועותרת לחייב את הנתבעות לפצות אותה בגין השתתפות עצמית, ירידת ערך והנחת העדר תביעות. עוד עותרת התובעת לחייב את הנתבעות בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות ועוגמת נפש, שנגרמו לה בשל התאונה, וכן סך של 500 ₪ הוצאות הגשת התביעה.
במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק הסתבר כי הנתבעת 1 פיצתה את התובעת בגין השתתפות עצמית וכינון הפוליסה, בסך של 401 ₪. לטענת הנתבעת 1 לא צירפה התובעת אישור בדבר עברה הביטוחי, ולכן לא שולם לה, על ידי הנתבעת 2, פיצוי בגין ירידת הערך, והנחת העדר תביעות.
ממסמך המפרט את תביעות הביטוח של הרכב, שצורף על ידי התובעת לתיק בית המשפט עולה כי בשנת 2011 היה רכבה מעורב בשתי תאונות נוספות וכי ביום 1.8.13 הוגשה לביטוח תביעה, בגינה פוצתה התובעת בסך של 19,866 ₪.
בדיון שהתקיים לפני ביום 19.6.13 קבעתי כי לאחר שיוגשו המסמכים, היה ולא יהא צורך בקיום דיון נוסף, יישלח פסק הדין לצדדים, תוך שקבעתי, על דרך האמדן, את נזקיה הבלתי ממוניים של התובעת, בגין התאונה, על סך של 300 ₪.
לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובמסמכים שנשלחו לבית המשפט לאחר הדיון, שהתקיים כאמור ביום 19.6.13, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ביותר.
בכתב התביעה נטען כי התאונה אירעה בחודש מרץ 2011. מדו"ח השמאי עולה כי הרכב נבדק ע"י השמאי בחודש אוגוסט 2011. מאישור בדבר תביעות שהוגשו לביטוח, עולה כי ביום 1.8.11 הוגשה תביעה, במסגרתה פוצתה התובעת בסך של 19,866 ₪. מעובדות אלה עולה כי התובעת החליטה לתקן את הרכב, רק לאחר שהיה הרכב מעורב, כפי הנראה, בתאונה נוספת.
התובעת צירפה, כאמור, לכתב התביעה את דו"ח השמאי, מיום 1.8.11, המתייחס לתאונה, שנגרמה ביום 20.3.11, מבלי לציין כי דו"ח זה נערך, כפי הנראה, לאחר שהיה הרכב מעורב בתאונה במהלכה נגרם לו נזק בסך של כ- 20,000 ₪.
התובעת עותרת לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 994 ₪ בגין השתתפות עצמית, חרף העובדה שמאישור שצורף על ידה עולה כי ההשתתפות העצמית עומדת על סך של 401 ₪ בלבד.
בנסיבות אלה, בעיקר לאור חלוף הזמן בין מועד התאונה, לבין המועד בו נבדק רכבה של התובעת על ידי השמאי, ובהתחשב בעובדה כי בחודש אוגוסט היה הרכב מעורב בתאונה קשה יותר, לא הוכח לפני כי ירידת הערך בשיעור של 1% נגרמה אכן בשל התאונה מיום 20.3.11.
טענתה של התובעת לפיה נגרם לה נזק בגין הפסד הנחת העדר תביעות, אף היא לא הוכחה, שכן מטופס שצורף על ידי התובעת עולה כי נוסף לתאונה זו, עבר הרכב שתי תאונות נוספות. מהרישום עולה כי רכב התובעת היה מעורב בתאונה נוספת, בגינה הוגשה על ידי התובעת תביעה לחברת הביטוח בחודש אוגוסט 2011, בסכום הקרוב ל-20,000 ₪, וספק בעיני אם התובעת הפסידה את הנחת העדר התביעות בגין התאונה לה גרמה הנתבעת.
הנתבעת הצהירה כי פצתה את התובעת בגין ההשתתפות העצמית.
בדיון קודם העמדתי את נזקיה הבלתי ממוניים של התובעת על הסך של 300 ₪, ובתוספת כינון לפוליסה בסך של 53 ₪, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעת, סך של 353 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנסיבות בהן נמנעה התובעת מלמסור לידי הנתבעות פרטים אודות עברה הביטוחי, לא מצאתי לחייב בהוצאות.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.