ברדה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.1.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% מיום 27.12.10 ועד ליום 30.6.12, בגין תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה מיום 26.9.10. כן נקבע, כי לא נותרה למערער נכות צמיתה בגין האירוע. הערעור נסוב על הקביעה בדבר היעדר נכות לצמיתות.

לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:

טעתה הוועדה בכך שדחתה את טענת המערער, לפיה הוא סובל ממחלת הפיברומיאלגיה הקשורה לתאונה שעבר. המערער תמך עמדתו בחוות דעת פרופ' בוסקילה, אשר ציטט ספרות רפואית לפיה מעורבות בתאונת דרכים יכולה לגרום למחלת הפיברומיאלגיה. הוועדה לא התייחסה לעניין הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים למחלה.

המומחה מטעם הוועדה, הראומטולוג פרופ' סגל, התעלם מן התלונות האופייניות למחלה, ממנה החל המערער לסבול סמוך לאחר התאונה.

הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים לפיהם המערער פיתח תסמינים של פיברומיאלגיה סמוך למועד התאונה.

המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

הוועדה נועצה בפרופ' סגל, שהינו מומחה ברפואה פנימית וראומטולוגיה, לאור תלונות המערער בדבר מחלת הפיברומיאלגיה. הוועדה מחליטה ומנמקת, כי המערער כלל אינו סובל מפיברומיאלגיה, והערעור אינו מעלה טעות משפטית בהחלטה.

המומחה פרופ' סגל פירט את ממצאי בדיקתו של המערער, לפיהם לא נמצאה הגבלה בתנועות המפרקים ונמצאה רגישות מינימלית ביותר בשש מתוך 18 הנקודות האופייניות של הפיברומיאלגיה. פרופ' סגל מציין, כי עד לחודש דצמבר 2012 לא הועלה כלל חשד לפיברומיאלגיה וגם בתקופה מאוחרת יותר לא צוינו נקודות אופייניות למחלה.

פרופ' סגל התייחס לחוות דעת פרופ' בוסקילה מטעם המערער, אך קבע כי ממצאיו סותרים וממילא אובחן המערער רק כשנתיים לאחר התאונה.

גם פרופ' סגל וגם הוועדה נימקו החלטתם, בכך שתלונותיו של המערער אינן מצביעות על תמונה אופיינית של פיברומיאלגיה. הוועדה אינה מחויבת להתייחס לכל התיעוד הרפואי שהוצג בפניה, בפרט לאור הקביעה כי לא נמצאו סימפטומים של מחלת הפיברומיאלגיה.

הוועדה לא חלקה על אפשרות קיומו של קשר סיבתי בין תאונת דרכים לבין מחלת הפיברומיאלגיה, ולפיכך לא היה עליה להתייחס לספרות המקצועית בחוות דעת פרופ' בוסקילה בהקשר זה.

ביום 9.10.13 נערך דיון בתיק, לאחריו סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. יוער, כי במקור כלל הערעור טענות נוספות, גם מן התחום האורטופדי, עליהן המערער בחר שלא לעמוד, כעולה מסיכומיו בכתב.

דיון והכרעה

במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי הוועדה התכנסה ביום 18.4.12 וערכה למערער בדיקה אורטופדית. הוועדה מצאה, כי לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה למערער. לאור תלונות המערער בדבר מחלת הפיברומיאלגיה הקשורה לתאונה, נועצה הוועדה עם מומחה מתאים, הראומטולוג פרופ' סגל.

פרופ' סגל בדק את המערער ביום 19.12.12, ושמע את טענותיו בנוכחות באת כוחו. פרופ' סגל מציין בממצאי בדיקתו:

"ללא הגבלות בתנועות מפרקים, רגישות מינימלית ביותר ב- 6 מתוך 18 הנק' האופייניות של הפיברומיאלגיה.