ברבור נ' א.ס. (אבדולהאדי) חלקי חילוף בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה קטנה על סך 10,000 ₪.

בשנת 2006 נתגלעה מחלוקת בין התובע כאן לנתבעת, אשר בעקבותיה הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בנצרת במסגרת ת"ק 933/06. התובע כאן, הפסיד בתביעתו וחויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 600 ₪. פסק הדין ניתן ביום 26/1/07 באותו יום בו התקיים הדיון.

התביעה שלפניי הוגשה בגין הליכי הוצאה לפועל שפתחה הנתבעת באמצעות בא כוחה עו"ד שחברי, כנגד התובע משלא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו. לטענת התובע, נגרמה לו עוגמת נפש בשל העיקולים שהוטלו על חשבונו בבנק לאומי וכן פגיעה בשמו הטוב. התובע טוען, כי עוד בטרם הומצא לו פסק הדין, כבר פנתה הנתבעת בבקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, והיא צירפה בקשה להטלת עיקולים על חשבונו. בעקבות תצהיר שקרי של מנהל הנתבעת לפיו, היא אוחזת בשטר בחתימת ידו של התובע אשר התקבל אצלה מידי צד ג', וטענה כוזבת נוספת ניתן העיקול.

הנתבעת מכחישה טענות התובע, וטוענת כי לא הוטל כל עיקול בטרם מסירת אזהרה. לטענתה, מדובר בתביעה קנטרנית של התובע אשר מחפש נקמה על דחיית תביעתו בת"ק 933/06.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

אין חולק כי על התובע הוטלו הוצאות על פי פסק הדין מיום 26/1/07 בסך 600 ₪. אומנם פסק הדין אינו נוקב במועד תשלום, אולם על התשלום להתבצע במועד סביר וסמוך לכך. התובע טוען, כי לא קיבל את פסק הדין, אולם לא ראיתי כל ראיה על כך.

נציג הנתבעת ועו"ד שחברי העידו לפניי, כי היו בקשר עם התובע לתשלום ההוצאות, אולם הוא הודיע כי לא ישלם אותם, ועדותם הותירה עליי רושם אמין.

משכך ומי שלא שולם סכום ההוצאות בדין היתה רשאית הנתבעת לפנות לביצוע פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל. אוסיף כאן, כי הנתבעת לא פעלה על דעת עצמה, אלא באמצעות עו"ד אשר ייצג אותה ואשר ניהל את ההליכים עבורה. הבקשה הראשונה ללשכת ההוצאה לפועל הוגשה ביום 6/2/07. אכן מדובר בבקשה שהוגשה במהירות רבה שכן חלפו פחות מ- 10 ימים ממועד פסק הדין, וראוי היה ליתן לתובע פרק זמן נוסף על מנת להסדיר את תשלום החוב. ברם, בבקשה זו חלה טעות, לפיה התובע כאן נרשם כזוכה ואילו הנתבעת כאן נרשמה כחייבת, משכך הבקשה להטלת עיקולים הוטלה על הנתבעת כפי שהוצג לעיוני בתדפיס מבנק הפועלים מיום 15/3/07. משכך, פנה ב"כ הנתבעת כאן, ביום 16/4/07 לרשם ההוצאה לפועל על מנת לתקן את הטעות. באותו שלב חלפו כשלושה חודשים מאז פסק הדין אשר בו חויב התובע בהוצאות. ברי, כי שלושה חודשים הוא פרק זמן די והותר על מנת שהתובע יסדיר תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו, אולם עד מועד זה התובע לא עשה דבר. משכך, הוצאה אזהרה לתובע בחודש אפריל 2007, אשר מודיעה לו כי בעקבות פסק הדין נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל והוטל עיקול על חשבון הבנק של התובע רק בחודש מאי 2007, קרי קרוב לארבעה חודשים ממועד פסק הדין.

בנסיבות אלו איני מוצאת כל פגם בהתנהלות הנתבעת. משלא שילם התובע את חובו תוך זמן סביר, רשאית היתה הנתבעת לפנות לביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל. אוסיף עוד, כי העיקול הוטל ב- 14/5/07 והתובע על פי הנטען בסעיף 24 לכתב התביעה שילם את חובו כבר ביום 19/5/07. היינו 4 ימים לאחר הטלת העיקול ובעקבות תשלום זה בוטל העיקול.

לא הוכח לי כי בשל כך נפגע שמו של התובע אשר מקנה לו פיצוי כלשהו. התובע יכול היה לשלם את סכום ההוצאות בסמוך לקבלת פסק הדין, ואי התשלום גרם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל והטלת העיקול בעקבותיו.

יתרה מזאת, ההחלטה להטיל עיקול הינה החלטה של רשם הוצאה לפועל ולא של הנתבעת. הנתבעת פעלה על פי עצת עורך דין אשר ביצע את כל הפעולות עבורה, ועל כן לא מצאתי כי היא זאת שגרמה לו את הנזק הנטען.

לאור המפורט לעיל, קובעת כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, לאור טענת הנתבעת, כי התצהיר שהוגש מטעמה נפלה בו שגגה וזאת בשל טעות של ב"כ הנתבעת אשר באותו יום החתים את מנהל הנתבעת על כמה תצהירים לצורך פתיחת כמה תיקי הוצאה לפועל, טעות שאינה מקובלת עליי מאחר ובעניינים אלו שומה על עורך הדין להקפיד על תצהירים מדויקים, ולאור זאת הגם שמצאתי שדין התביעה להידחות, איני מוצאת לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת.

ניתןוהודע היום ד' תמוז תש"ע, 16/06/2010 במעמד הנוכחים.

עירית הוד, שופטת

הוקלד על ידי: מאיה אסרף