בר עוז נ' וויליאמס ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעים להורות לתובעת לגלות (לחשוף ולהעביר לעיון) מסמכי חוות דעת מומחה של בוחן תאונות שנערכה מטעם התובעת.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעת (המתנגדת לבקשה) ובתשובה לתגובה (בה עומדים הנתבעים על בקשתם), מצאתי לדחות את הבקשה.

להלן נימוקיי, בתמצית:

חוות הדעת מושא הבקשה לא הוגשה לעיוני, כך שאיני יודע מתי בדיוק נערכה, אך מתאריכי דפי התמונות (17.7.13) שהגישה התובעת לתיק ביום 23.4.14 (בבקשה מס' 5 בתיק), תמונות שאין חולק שצולמו ע"י עורך חוות הדעת, ברור כי חוות הדעת נערכה לאחר הגשת התביעה (התביעה הוגשה ביום 25.12.12), כך שהתובעת לא הייתה חייבת (ולמעשה גם לא יכולה) עפ"י דין לגלות בשעת הגשת התביעה את חוות הדעת, משזו טרם נולדה/הוכנה אז. מכאן, שהתובעת לא חטאה בהסתרת גילויים וחשיפתם של מסמכים רלוונטיים שהיו בידיה עובר להגשת התביעה. ומשהנתבעים לא הפנו אותי לכל דין שמחייב (להבדיל ממרשה) חשיפת מסמכים שנוצרו לאחר לידת ההליך המשפטי, תהיה אשר תהיה מידת הרלוונטיות שלהם להליך ויהיה אשר יהיה רצון בעל הדין לחשוף אותם בהליך, איני סבור שיש לשלול מבעל דין את האוטונומיה ואת החירות להחליט אם לעשות או לא לעשות שימוש באותם מסמכים שנולדו, עפ"י הזמנתו, לאחר לידת ההליך המשפטי הרלוונטי. שלילה שכזו עומדת, להבנתי, בניגוד לרציונאל שלפיו בעל דין חופשי לתכנן את מהלכיו המשפטיים ולשקול אותם, גם באמצעות הסתייעות במומחים, והכל מבלי חשש שביהמ"ש יוכל לכפות עליו לחשוף את תכנוניו ואת הפעולות שביצע או שבוצעו למענו, מתוך מטרה אחת ויחידה – להתמודד עם הליך משפטי תלוי ועומד.

הנתבעים לא נקטו בעבר בדרך המלך של בקשה ליתן צו גילוי מסמכים, כללי או ספציפי, ולכן הנתבעים לא יכולים, לדעתי, לבוא כיום, זמן קצר לפני הדיון הקבוע, בטענה שהתובעת לא פעלה עפ"י כללי גילוי מסמכים, כאילו ניתן צו פורמאלי שכזה.

עפ"י תקנה 214ח' לתקסד"א, במסגרת תביעה בסדר דין מהיר חובה לגלות מסמכים רק בשלב הגשת כתבי הטענות העיקריים (כתב התביעה וכתב ההגנה), כאשר בתקנה זו נקבע במפורש שאין תחולה להוראות הגילוי הכלליות שבפרק ט' לתקסד"א, כך שספק אם יש מקום כלל לבקשת גילוי מעין זו, ומכל מקום מחוקק המשנה פטר את בעלי הדין מחובת גילוי וחשיפת מסמכים שנולדו לאחר הגשת כתבי הטענות.

הנתבעים לא הגישו את חוות דעת המומחה מטעמם (זו שהוגשה ביום 29.5.14 לתיק ביהמ"ש) עפ"י לוחות הזמנים שנקבעו בתקסד"א (עפ"י תקנה 214ג חובה לצרף חוות דעת כבר ביחד עם הגשת כתב הטענות העיקרי), מבלי לבקש ולקבל רשות להגשה מאוחרת שלה (הגם ששאר בעלי הדין לא התנגדו לכך, ולכן לא נדרשתי לשאלת חוקיות ההגשה המאוחרת הנ"ל), ומכאן שהנתבעים אינם מקפידים על הפרוצדורה וגם מטעם זה לא ראוי שיבקשו להקפיד עם התובעת עליה.

שני הצדדים גם יחד, אך בשלב זה בעיקר הנתבעים, לא מצאו לקיים את הוראות החלטתי מיום 4.4.14 (בבקשה מס' 3 בתיק) בדבר הגשת מסמכי הבוחן המשטרתי, משמסמכיו לא צורפו ביחד עם מסמכי תיק המשטרה שהגישה התובעת ביום 30.3.14 לתיק (בבקשה מס' 2 בתיק). וראוי לטעמי, ודאי לא פחות מעמידה על הגשת חוות דעת מטעם התובעת, שהנתבעים ידאגו להגיש תחילה חוות דעת של בוחן אובייקטיבי מטעם המשטרה.

התובעת מציגה טענה לפיה הרשום בחוות הדעת מושא הבקשה אינו מצביע על תוצאה מסתברת אחת אלא על כיוונים ותוצאות אפשריים שונים, ולכן התובעת לא מבקשת לסמוך על חוות דעת זו וגם לא להציגה, כדי לא לספק תחמושת ראייתית בידי הצד שכנגד. על פניו שיקולים אלו נראים לי לגיטימיים ומצדיקים הימנעות מחשיפת המסמך, ביחד עם שאר השיקולים שפורטו.

נתתי דעתי כמובן גם למהותם של דברים. סבורני, שבנסיבות, וגם למקרא מסמכי תיק המשטרה ואף חוות דעת הבוחן מטעם הנתבעים, הדגש הראייתי בתיק זה לא יהיה כנראה על חוות דעת בוחן זה או אחר, אלא על העדויות של המעורבים בתאונה, כמובן, בשים לב למכלול הראיות ולתנאיי זירת התאונה, לרבות מצב הרמזורים במקום.

סיכום:

בקשת הנתבעים לחשיפת חוות דעת המומחה (מר עזריה מליחי) שבידי התובעת – נדחית.

יחד עם זאת, כדי להסיר ספק באשר לתוכן האפשרי של חוות הדעת הנ"ל, אני מורה לב"כ התובעת להגיש לעיוני בתוך 7 ימים מהיום, בלשכתי (במעטפה חתומה ולא לסריקה בתיק), עותק מכל מסמכיה של אותה חוות דעת. מובהר, כי ככל שבחוות הדעת נזכרות עובדות או ראיות (להבדיל ממסקנות ומהשערות) שאסבור שראוי לחשוף אותן, יתכן שאורה על חשיפתן.

אחזור ואבקש מב"כ כל הצדדים לעשות מאמץ להגיש לידיי עותק מכל מסמכי הבוחן המשטרתי, שהם מסמכים שטרם הוגשו לי ומסמכים שהבוחן מטעם הנתבעים התייחס אליהם בחוות דעתו!

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטתי זו לכל הצדדים (בשני התיקים הקשורים).

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ד, 30 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: