בר"ע על החלטה בדבר עיכוב תשלום סכומים מתוך חוו"ד של מומחה מטעם בימ"ש

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בימ"ש לענייני משפחה בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת ש' ברגר) מיום 9.11.2015 ו- 25.11.15, אשר ניתנו בתמ"ש 17062-04-10.

בהחלטה הראשונה עיכב בימ"ש קמא ביצועה של פסיקתא שניתנה על ידו בתאריך 10.12.15 וכן הורה לעכב בידי מנהל העזבון,  המשיב מס' 2, סך של 744,355 ₪, ואילו בהחלטה השנייה, כך על פי המבקש, התעלם בימ"ש קמא מהחלטה קודמת שנתן ביום 9.9.15, לפיה קיבל את חווה"ד של רו"ח מר נ' ש. אותו מינה, כמומחה מטעמו לצורך קביעת שיעור חובה המדוייק של המשיבה מס' 1 למבקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בהחלטות בימ"ש קמא, אני קובע שהבקשה אינה מצריכה תשובה ומורה על דחייתה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 25.11.2015, זה פירט באריכות את השתלשלות ההליכים בין הצדדים מאז פסה"ד שנתן בעניינם ביום 15.1.15 ועד הלום.  אין בדעתי לחזור על אותו פירוט, שיש בו כדי לתמוך בהחלטות בימ"ש קמא נשוא בקשת רשות הערעור שלפני, אך אציין בקצרה כי בהחלטה המאוחרת הותיר בימ"ש קמא, או בלשון המבקש "עיכב" בידי המשיב מס' 2, סך של 50,000 ₪ בלבד,

כאשר היתרה מתוך הסך של 769,321 ₪ הורה על העברתה לידי המבקשת כמתחייב על פי פסה"ד וחוו"ד רוה"ח שמינה.

עסקינן איפוא בסכום זניח ביחס לסכום העיקרי, שכן יועבר לידי המבקשת, כאשר עיכוב הסכום, על אף הפסיקתא שניתנה על מלוא הסכום, התחייב לאור השתלשלות העניינים וההליכים לפני בית משפט קמא שאלות הבהרה שהופנו לרוה"ח ותשובות שנתקבלו בעקבותיהן.

כאן ראוי להדגיש כי ההחלטה המאוחרת של בימ"ש קמא והיא מיום 25.11.15, מסייגת ומשנה למעשה את קודמתה מיום 9.11.15 ומצמצמת אותה עד לכדי הסך שעוכב בידי המשיב 2 שכאמור הינו  זניח, תחת הסכום העיקרי .

משכך, לא ראיתי להתעכב על אותה החלטה מיום 9.11.15, ויש לבחון טענות המבקש ביחס להחלטה המאוחרת, אשר ניתנה במסגרת בקשת המבקשת לעיון מחדש או להבהרת ההחלטה מיום 9.11.15. 

אבהיר כי עניין לנו בתביעה שהתנהלה בין המבקשת למשיבים ובה נקבע בסופו של יום, כי על המשיבה להשיב לקופת עזבון המנוחה י.ש. ז"ל כספים שנטלה שלא כדין. אלא שבגדרי אותו פסק דין לא נקבע גובה הסכום ובימ"ש קמא מינה מומחה  - רו"ח, על מנת שיגיש חוו"ד בה יערוך את הבחינה החשבונאית הנדרשת על מנת שביהמ"ש יוכל להעניק למבקשת – התובעת שם – סעד כספי מדויק ומעודכן בכל הנוגע לחשבונות הבנק של המנוחה, בהיותה יורשת ולאור הקביעה לפיה זכאית לשליש מאותם סכומים שמשכה המשיבה.